מצאתי את עצמי היום מנסה בכוח להתחבר לאוירת חג המולד ה- קריסמס ספיריט. למה בכוח? כי כשהים נראה כמו שהוא נראה היום, כשהשמש מחממת מתוך השמיים הכחולים - קשה לחשוב על אוירה חורפית של חג המולד כפי שזכור לי בילדותי. ניסיתי גם ברדיו - ב- 88 אף אם וגם הם די קימצנו עד שהגיע שיר החג הנוסטלגי האולטימטיבי - מבצע בנד אייד משנת 1984 ( אייד במובן עזרה ולא במובן איידס - עוד לא היה איידס בשנת 1984). פתאום נמלאתי געגוע לתקופה שהיתה ואיננה - מן תמימות כזאת של מחשבה ששירים יכולים להזיז משהו. געגועים לתקופה נטולת דאגות - באמצע הטיול הגדול למזרח הרחוק - בתאילנד, ליתר דיוק. איך שירים עושים את זה - מחזירים אותך בשנייה לזמן אחר, סיטואציה, לאדם מסוים - מנהרת זמן מיידית.

שמתי לב שלאחרונה אני לא שומעת מספיק מוסיקה. בעיקר שומעת באוטו ובשבת, כשאני הולכת לים עם המוסיקה שלי באוזניים - שזה הכי כיף כי השירים שאני בוחרת הם שירים שעושים לי את זה - מחברים ומנתקים אותי, מרימים אותי ולפעמים גם מעציבים  - קשת שלמה של רגשות מציפים.

אם כן, אני משאירה אתכם, בפאתי חג המולד עם הקליפ המרגש - שימו לב לפיל קולינס המתופף המופלא, לתסרוקת של ג'ורג' מייקל אלה פארה פוסט (עליה השלום). סטינג כה צעיר ובונו גם. בוי ג'ורג' שר נפלא. גדולים אחד אחד.