פתאום אלוהים נהיה נושא לשיחה. ככה זה בזמן אסון. פתאום "הוא" נכנס לתודעה. מטיילים חילונים לגמרי שנקלעו לצונאמי סיפרו שאמרו "שמע ישראל". למי נפנה בשעת צרה אם לא אליו? אבא של חבר נפטר בשבוע שעבר. אתאיסט מוחלט – אפילו פעם אחת לא פנה אליו, גם בזמן כאבים קשים. אך מאידך, שבוע לפני האסון חזה את הצונאמי – מתוך טשטוש דיבר על גלי ענק ואלפי הרוגים. אז מה תגידו על אלוהים? יאיר לפיד כתב השבוע על אלוהים: "…בגלל הרגעים האלה האדם ברא את האלוהים. כדי לפחד ממנו ברגע הראשון וכדי להאמין בו באחרון".

בשנות השמונים, אישה יפנית יצאה עם בעלה להפלגה על יאכטה. במהלך ההפלגה היא נהרגה. פרה נפלה עליה. באמצע האוקיינוס… הפרה נפלה ממטוס שהוביל פרות לארצות הברית. דלת המטען נפתחה והפרה נפלה בדיוק על היאכטה בלב האוקיינוס. תינוקת נהרגה מאישה שנפלה עליה בקפיצת התאבדות….

הנה התשובה: לכל אדם הזמן שלו ולא יעזור לו כלום. אתה יכול להיות בלב אסון ולהינצל ואתה יכול ללכת לתומך ברחוב ולמות. לכן אין טעם לחיות בחרדה – בין אם נדאג או לא, מה שצריך לקרות יקרה.