איזו הרגשה מוזרה. אני לבד בבית! אב הבית בטיול עד מוצאי שבת. הילדים פזורים בענייניהם ואין לי שום מחוייבויות - לא ארוחת צהריים, לא ערב, לא אירוח - רק אני עם עצמי.... מרוב אפשרויות אני לא יודעת מה לבחור מבין כל הדברים שאני לא מצליחה להגיע אליהם בהילוך המטורף של השיגרה - שכוללת דאגה לצרכים של בני משפחתי, חובות עבודה ולימודים ופתאום - שקט.... אז אני יושבת לי כאן במרפסת בהתרגשות שקטה למרות שהכיור מלא כלים ועוזר הבית הבריז אתמול. הייתי יכולה להעביר סמרטוט, לקפל כביסה, לעשות מטבח, לתייק ניירת, לסדר את חדר העבודה אבל אני יושבת כאן וכותבת וממש מאושרת מכך שאף אחד לא יקרא לי בעוד רגע וישאל איפה משהו נמצא או מה יש לאכול ואפילו (אל תגלו) שמחה שאף אחד לא יבוא להתיישב לידי כדי לשתף אותי עם איזו ידיעה או מחשבה.

רק אני עם עצמי לעצמי...... ולא - זו לא מתיחה כזו של אחד באפריל (ראיתם את המתיחה המוצלחת של gmail motion?)

שבת שלום, שקט ושלוה, עם ריח של פריחה ושיר בלב!