בעוד כל חבריי מבלים בים ובבתי קפה ביום ששי בבוקר, אני נאלצת לעבוד ביום זה. אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לקחת חופש ביום ראשון. שאלתי את הבוסית שלי והיא כמובן הסכימה (יש יתרונות בלהיות הבוסית של עצמך…) וכך הודעתי בתחילה בשקט ואט אט בקרשנדו גובר – ביום ראשון אני לא עובדת!!! בהתחלה זה נשמע מאד מוזר, אני מוכרחה להודות, וזה לקח לי שלושה שבועות לתרגל ולהתרגל לעובדה שביום זה אני נטולת רגשות אשמה על כך שאני מורחת את הבוקר וביום הזה אני יכולה לעשות מה שבא לי – את כל אותם דברים שאף פעם אין לי זמן אליהם. בשבוע שעבר מצאתי את עצמי אומרת – טוב, את זה אני אעשה ביום ראשון. הבנתי שהפנמתי. אז הבוקר נמרחתי כהוגן…. אחרי זה נסעתי לדרום העיר, להיות קצת תיירת בעירי… רחוב החשמל היה רחוב אותו פקדתי בנערותי, כאשר עשיתי תכשיטים בתור תחביב. עכשיו האיזור שורץ חנויות חרוזים וביליתי שם שעתיים מרגשות. כמובן שיצאתי עם שלל גדול, למרות הקושי הגדול לבחור…גם בשביל לעבוד וגם בשביל לנקום בחנות שבה עשיתי את הקורס – ביום ששי הסתבר לי שההנחה בת 20% שהם נותנים למי שלומד אצלם תקף רק בזמן הקורס. המחירים שלהם פשוט מושחתים ובנוסף הם העלו את מחירי החרוזים הפושטים (הקטנטנים) ועכשיו מוכרים כמות של אצבעון (כן, כן, יש להם אצבעון עם ידית….) בשלושה שקלים. אני היום קניתי כמות של 20 אצבעונים בשבעה שקלים. האמת היא שאני לא מבינה אותם – במקום לעודד תלמידים שלהם שימשיכו לקנות דווקא אצלם, הם נוהגים בזלזול. פראיירים אמנם מתחלפים אבל לא לנצח…. חבל – מקום נחמד מאד, אבל אני כבר לא אקנה שם. עכשיו, כל שנותר זה למכור כמה שרשראות כדי לממן את כל זה…. האמת היא שעשיתי כמה דברים יפהפיים. אצלם ואראה לכם.

אחרי החרוזים, פינקתי עצמי בקפה טעים, עליתי על איילון ושמתי פעמי אל איקאה. תחושת החופש שאפפה את היום הזה היתה מדהימה. הרבה יותר שווה מיום ששי הקצר….

חזרתי בשש בערב, עמוסה בשקיות מלאות כל טוב….

אני כבר מתכננת את יום ראשון הבא…..