יש טיפוסים שניתן למצוא רק בתל-אביב. הסטריאוטיפ של הצצקה התל-אביבית הוא כזה: גיל: סביבות 30. מקצוע: משהו שקשור למדיה או נושק לו באופן עקיף. לבוש: שחור. משקפיים: פלסטיק עם מסגרת שחורה. שיער: שחור. דיבור: מתנשא ומתפנק בו זמנית. אטיטיוד: "שיו, הכל מגיע לי, כזה
…..".
ובכן, אני בדרך כלל לא מתחככת עם כאלו מן. א. בגלל שאני לא בגיל המתאים. ב. אני לא מסתובבת במקומות האיניים. אבל היום היתה לי הזדמנות לשמוע אחת כזאת מקרוב. מה זה מקרוב
– הרבה יותר מדי קרוב…
מעשה שהיה כך היה: אחרי כמה שעות עבודה מאומצות, בן זוגי הזמין אותי לצהריים. מכיוון שהיינו באיזור שדרות דוד המלך בואך אבן גבירול, הצעתי את הבראסרי. חברותי היקרות פמה ופוסיקאט אכלו שם בשבוע שעבר ומאד התלהבו. האמת היא שהייתי שם פעם אחת עם חברתי ליאור אבל כמו שהתיישבנו, ביקשתי לצאת משם בגלל תחושה קלסטרופובית קשה שתקפה אותי. המרחק בין השולחנות הוא 10 ס"מ ולא תמיד בא לך להריח את הבל הפה של מי שיושב בשולחן הסמוך ואין לך שום קשר אינטימי (או אחר) איתו. למרות שאני מעריכה את מאמצי המסעדה ליצור אחווה בין סועדיה, אני בכל זאת חושדת שתאוות בצע עומדת מאחורי הקונצפט המתחכך
…
ובכן, שתיים וחצי בצהריים, אחרי שעות הלחץ ודווקא שני השולחנות משני צידינו היו פנויים, דבר שתרם במקצת לפרטיות שלנו. אך כעבור מספר דקות הגיעה הפקאצה והתיישבה בשולחן צמוד. מיד העיפה כוס לרצפה ותוך הסברים למלצרית אמרה שפשוט לא נעים לה מהאיש הנחמד (בן זוגי) ששברי זכוכית מקיפים את רגליו. "מעולם לא אמרו עלי איש נחמד", אמר האיש הנחמד. "עברתי שלב מבחור טוב לאיש נחמד".
אלא שאז הגיע הדייט שלה. חבר ותיק. מיד נעמדה ויללה "אני עצבנית שאתה לא מאמין. אתה חייב לחבק אותי." (חיבוק). מה דעתך על החולצה שלי? נכון אני כוסית? (כמובן). התיישבו. "למה את עצבנית, מותק?" "אל תשאל, שמו לי במדור תמונה של קייט וינסלט במקום ג'וני דפ. תגיד לי שזה לא אסון, תגיד, תגיד, תגיד
… תגיד לי שאני מטומטמת וסתם עושה עניין…..למה הם לא עושים פשוט את מה שאני אומרת להם????" בשלב זה הייתי סקרנית לדעת על איזה עיתון מדובר. ראיתי שהיא אוחזת בפנאי פלוס – עיתון לאנשים חושבים. הנושא הבא היה רעיון שלה לכתבה בנושא סקס כאקט פוליטי. ("אני חושבת שזה גדול. אני ממש גאונה").
שתבינו
– גם אנחנו ניסינו לנהל שיחה אבל היא היתה באוזן שלי כל הזמן. פשוט אי אפשר היה לא לשמוע. בעצם, כן אפשר היה כי הסתבר שבן זוגי לא שמע אף מילה מכל זה, לאחר שעשיתי לו סטנד-אפ כל הדרך לאוטו. תוך כדי דילוג על שלוליות ענק, (בטון המתאים – לא לשכוח: כזה, כאילו….).
אז אני הבנתי את הרעיון של הבראסרי
– אם משעמם לך עם בן זוגך, לכי לשם ותשבי בין שני שולחנות. בטוח שתמצאי עניין רב בשיחות שמסביבך..
אה, ודנה ברגר בהריון. (אל תשכחו איפה שמעתם את זה!!).