לא יודעת איך אצלכם, אבל מכאן נראה כאילו השבועות מתקצרים. פעם קראתי הסבר על כך שככל שמזדקנים, הזמן עובר יותר מהר. אני מזדקנת. ממש אוטוטו. בשבוע הבא אני ממלאה 46. זו שיטת הספירה של שושנה – שהיתה העוזרת של אמא שלי ושלי. זה אומר שביום אחרי יום ההולדת אני מתחילה למלא את שנתי ה- 47. זה כבר נשמע ממש זקן… האמת שזה רק אומר שהפער בין גילי הכרונולוגי לגילי המנטלי גדל ומה שנחשב קצת אינפנטילי הופך אינפנטילי מאד....

אפרופו עוזרת – אולגה לא עבדה כל השבוע. היא חולה. אבל האמת היא שהיא בתהליכי גסיסה אצלי. היא פשוט לא בנויה לעבוד. במקצועה היא לבורנטית ולא רגילה לעבודה פיזית. למרות שזה נראה לי כדאי מבחינה כספית – היא לא עומדת בזה. כל הזמן גונחת ונאנחת עד ששאלתי אותה אם היא לא חושבת שזה אולי קצת קשה לה…. זה מזכיר לי את פגזנחן. יש מקום כזה בפיליפינים שבו יש זרמים בנהר ומשכירים סירת קאנו, אותה משיטים שני שייטים פיליפינים קטנים במעלה הנהר. כל הזמן הם גונחים כדי להדגיש את המאמץ וכל זאת כדי לקבל טיפ יותר גדול… בכל אופן, היום ניקיתי בעצמי את הבית ואני כבר מתכוננת נפשית שהגברת אולגה תודיע על פרישה מוקדמת ואני אחזור שוב לנקודת המוצא..

הדבר הכי משמעותי השבוע היה להזמין כרטיס טיסה לניו-יורק. כן, כן – אני נוסעת לתפוח הגדול ולבד אני נוסעת. תחילת מרץ. 10 ימים. נסיעה עסקית שקצת מלחיצה אותי אבל במסגרת היעדים שלי, אני מקווה שתיפתח בפני דלתות חדשות!!

ליאור, חברתי האהובה באה לביקור פתע ונמצאת כאן עד מחר. הקשר בינינו מדהים – אנחנו מתחברות מיידית כאילו אנחנו לא חיות בשני עברי האוקיינוס.

אתמול בא לי חשק עז להכין חמין. ההזמנתי בשר, הצטיידתי בפרודוקטים והתחלתי לעשות טלפונים. ככה זה עובד. קודם בא החשק להכין ואחרי זה שואלים עבור מי. אישה עם שעועית מחפשת אורחים לחמין….לפי הטלפונים שלי מסתבר שכוווולם (חוץ ממני, כמובן) כבר מוזמנים לחמין. אז הבשר הושם בפריזר והאמת היא שבמסגרת הדיאטה שהתחלתי (מהרגע שהחלטתי על ניו-יורק), עדיף שלא….

אז שבת שלום לכם, חבריי, שיהיה חמים ונעים…