הנה אנו שוב נפגשים בפתחה של שנה חדשה. מה שלומכם? האם עמדתם במטרות שהצבתם לעצמכם בשנת 2011? איזו מן שנה זו היתה? שנה של תקוה, מצד אחד, עם עלייתה של המחאה החברתית והסולידריות הישראלית האגדתית שחשבנו שאבדה לנו לעד ואולי בכל זאת אבדה וכל זה היה למראית עין? שהרי אנשים לא באמת התחילו להתנהג אחרת.... מספיק להסתכל על האופן שבו אנשים נוהגים בכביש... אני ואני ורק אני – זוהי עדיין הפרדיגמה השולטת בחברה שלנו, עם בועיות של התגייסות חברתית ועזרה לזולת. אבל עדיין לא מספיק..... מנגד, ההתאסלמות של החרדים והקיצוניים מפחידה ונטרידה לא מעט....

משום מה, יש לי הרגשה ששנת 2012 תהיה גורלית כזאת. אני לא יודעת אם זה מבוסס על דברים שקראתי או סתם תחושה פנימית אבל כאילו שאם נעבור אותה בשלום, הדרך הלאה תהיה קלה יותר. אז בתור איחול התחלתי – זה לא רע, נכון?

ומה שלומי? (אם אתם קוראים אז מניחה, בחוסר צניעות, שזה מעניין אתכם...)

ובכן, השנה הזאת היא משמעותית עבורי בכמה מישורים. קודם כל, הבת שלי מתגייסת לצה"ל בשבוע הבא וכן – הקן מתרוקן. זה לא מוחלט עדיין, כי האור שלי (הבן האמצעי) נמצא בדרום אמריקה ויחזור סוף סוף בפברואר. חיימ'קה (הגדול) כבר גר עם החברה שלו מזה כמה חודשים, שזה לכשעצמו מהוה נ.צ. משמעותי. אבל בין תחילת ינואר לתחילת פברואר, אב הבית ואני ניאלץ לתרגל זוג צעיר שאינו כבר צעיר וזו תהיה חוויה מעניינת :). הילדה הזאת תחסר בבית מאד מאד. היא מלאת חיים וקסם וחוכמה וכל שיחה איתה – אפילו תוך כדי פינוי המדיח – היא עונג צרוף. אנחנו יודעים שהיא תשרת רחוק וזה אומר הרבה געגעגעגועים....

אבל דרלינג, כמו שאתם יודעים, אינה שוקדת על שמריה ודואגת שלא יהיה לה משעמם אף לרגע.

נכון לעכשיו, אני עובדת על התיזה שלי בהנאה רבה וקצת מצטערת שאין לי את כל הזמן להקדיש לה. אבל אני מאחלת לעצמי שהשנה אסיים את המחקר ואת הכתיבה ואז אתחיל לבדוק את האפשרות לעשות דוקטורט.

במסגרת פינת החידושים והמצאות, קיבלתי לאחרונה שני צעצועים חדשים ומשמעותיים:

1.תכשיט קטן וחכם שעונדים על הגוף והוא סופר צעדים. תשאלו (כמו שכבר נשאלתי) בשביל מה זה טוב? ובכן, במסגרת הרצון לשיפור איכות החיים, היום מדברים על כך שמומלץ לו לאדם לעשות 10,000 צעדים ביום. לאחר פחות משבוע שבו אני עונדת את המכשיר, הזדעזעתי לראות שביום רגיל אני לא עוברת את ה- 3,000 ויותר מזעזע מזה – אני נמצאת במצב ישיבה כמעט 11 שעות ביום (בממוצע) לא כולל שינה. זה נובע בעיקר מהלימודים והישיבה ליד המחשב וכך, במקום לצאת בבוקר לצעידה – כפי שהייתי עושה בעבר, אני מתיישבת לעבוד מול המחשב מאחר שגיליתי שהחשיבה שלי היא בשיאה על הבוקר ובערב כושר הריכוז שלי יורד משמעותית. אבל אני גם לא אוהבת לצעוד בערב כי זה מעורר אותי. אז קודם של, התחלתי את השנה בהליכה כמו פעם ושמחתי לראות שהסיבוב שלי מוסיף 5200 צעדים לממוצע היומי – וזה מעודד מאד. אני מאחלת לעצמי השנה להקפיד על הליכות...

2.הצעצוע השני הוא ממש רדיקלי מבחינתי וזהו מכשיר הקינדל – קורא הספרים האלקטרוני ואני, כידוע, אולד סקול ממש, חובבת ספרים עם ריח וכריכה מפתה... אבל יש גבול כמה ספרים אפשר לרכוש והרי רוב ספרי הקריאה, אחרי שמסיימים אותם, מתמלאים באבק על המדפים המתרבים, ואף אחד לא נוגע בהם – במיוחד אלה באנגלית – שרק אני קוראת. לכן החלטתי להצטרף לניו סקול, ולרכוש ספרים דיגיטלים, שניתן להעמיס על המכשיר הקטן והסקסי, שהקריאה בו היא נעימה – במיוחד במצב של שכיבה. כמובן שאמשיך לרכוש את ספרי העיון, שכבר דורשים עוד מדף אבל אוסף הספרים שלי ממלא אותי שמחה וגאווה ועליהם לא אוותר. לאחרונה התחלתי לקנות באמזון ספרי עיון משומשים, שהם גם זולים יותר וגם יש להם היסטוריה מעניינת – לפעמים יש בהם חותמות וסימונים המעידים על המסלול שלהם בעולם. אז אני מאחלת לעצמי יותר זמן לקרוא ובינתיים ממליצה בחום על הספר החדש של מייקל קנינגהם "עם רדת ערב".

זהו. כך מתחילה לה שנה חדשה ואני מקווה שגם מרגשת. בין הגיוס של הקטנה לבין חזרתו של הבן האובד מדרום אמריקה, אחגוג גם יום הולדת ונקווה גם לבריאות טובה ושעניין הלחץ דם שפתאום הפך לא יציב, יתאזן ושהחיים יהיו יפים וטובים. גם לכם, יקיריי.

Happy New Year