הרבה התעסקות יש פה עם גיל בימים האחרונים…. כנראה שאני באמת מושפעת מיום הולדתי הקרב ובא… (בשבת, משה, בשבת…..) אבל נשבעת לכם שבתזמון מזהיר, ממש היום יש כתבה גדולה בעיתון שלי על מבוגרים שחוזרים למשחקי הילדות: תופסת, מחניים והשוס הגדול מכולם – אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח. אנשים במיטב שנותיהם מגיעים לגן מאיר בימי חמישי בערב כדי להשתולל על הדשא – רחוק ממסכי המחשב וממסכי הטלויזיה - ומרשים לעצמם להתנהג כמו ילדים.

זה פשוט נפלא בשבילי כי זה נותן לגיטימציה להרבה שטויות שאני עושה. אני, למשל, משחקת שבץ-נא, דומינו שקר, רמי והאהוב עלי מכולם – שש-בש. נהייתי אלופה בשש-בש בזכות המחשב. הייתי פעם יושבת שעות ומשחקת ומשכללת את הטקטיקות שלי. אני לא מדברת על סוליטייר כי זה משחק של זקנים. אתם יודעים למה הוא נקרא סוליטייר – כי הוא היה פעם משחק של זקנות עריריות. בנוסף לזה, אני גם מכורה לחרוזים. יחסית זו לא התמכרות מזיקה. אבל לא ידעתי שהפן היצירתי שלי סובל מחסך כה גדול….

המאמר נתמך במחקרים פסיכולוגיים כיאה לעיתון של אנשים חושבים ואקצר לכם – זה חשוב לתת לילד שבכם לפרוץ החוצה ואם זה כתוב בעיתון– אז כנראה שזה נכון…..