האם כל האנשים שם בחוץ הם יעילים כל הזמן? אני לא.

 למרות שאני באמת מאד אוהבת את החיים שלי - את העיסוקים השונים שלי, את המגוון, את אלמנט ההפתעה הקיים תמיד. באמת שאין רגע דל וכך אני אוהבת את זה. שיעמום יכול להרוג אותי. אבל יש לפעמים ימים שכאלה (ולפעמים, רחמנא לצלן, שבוע כזה), שאני רוצה להיעלם. לא רוצה למלא את חובותיי. לא רוצה להיות יעילה. רוצה שיניחו לי. לכל כיוון שאני מסתכלת – מישהו צריך ממני משהו, יש תהליך שדורש מהלך – יש כל-כך הרבה ערוצים בהם אני פועלת בו זמנית.

ועכשיו, נוסף לכל, שוב אין לי עוזרת. אולגה קרסה סופית. אז אתמול קרסתי גם אני וביליתי את היום החופשי שלי בבית, עם החרוזים שלי ועם הסרט "שמש נצחית בראש צלול" (שטשטש אותי עוד יותר…).