צללים ארוכים של אחר הצהריים ליוו אותי בדרכי ממרומי הכרמל, משווים לנוף הפסטורלי נופך דרמטי. המכונית מתמלאת בצלילי הקונצ'רטו לפסנתר מספר שלוש של רחמנינוף ואני לבד על הכביש הצר. כלניות אדומות מנקדות את העשב הירוק, מקבצים של עירית גדולה וירוק של אירופה בכל. תחושה כאילו אני לבד שם עם הטבע והמוסיקה והלב מתרחב לו בבית החזה מהיופי הזה. הכביש הצר מתחבר לכביש הראשי ובמהלך הירידה הים מתגלה ככתם כתום של השתקפות השמש. עצרתי בצד הדרך לצלם. השקט הזה, האויר הקריר והצח.

לקראת בית ינאי השמש הפכה לכדור כתום. ירדתי מהדרך ונסעתי לכיוון הים. חניתי וטיפסתי על הצוק כדי לראות את השמש נעלמת והולכת להאיר במקום אחר. הסתכלתי על השמיים היפים, נשמתי עמוק וחשבתי על ניו-יורק. חשבתי איך היום התמזגתי בהתרגשות עם הטבע ובעוד כמה ימים אתרגש לא פחות מבנייני ענק מעשה אדם.

היה יום נהדר.