רבות נכתב כבר על תגובות ועל תרבות הקאונטר. אני רוצה לומר כמה מילים על מנויים.
זהו הנתון המרגש ביותר מבחינתי בבלוגוספירה - כמה אנשים נרשמו כדי לא לפספס שום דבר שאני כותבת.
רשימת המנויים שלי מורכבת משלושה סוגים:
א. חברים לבלוגיה - אנשים שאני קוראת אותם ומזהה את כתובת המייל שלהם.
ב. שני חברים מבחוץ אשר אני מכירה מהעולם האמיתי והם קוראים אותי בקביעות.
ג. האנונימים. אלה מסקרנים אותי במיוחד מכיון שאני לא יודעת אם יש להם בלוג או לא, ואם לא, אז איך הם הגיעו אלי. רובם קוראים דוממים - רק לומדים אותי בשקט, משקיעים זמן כדי להתעדכן בחיי ובהגיגי אך לא מגיבים. מי אתם? למה אין לכם מה להגיד לי? אני רוצה לשאול כל אחד ואחד - הרי אתם יודעים עלי המון ואני לא יודעת עליכם כלום.
יום אחד הופיעה מנויה שהשם בכתובת המייל מוכר לי. היא בינתיים פרשה אבל אני חושבת שהיא אמא של חבר של בני. גם עכשיו יש מישהי עם שם מוכר. הייתי מתה לדעת אם זאת היא......
כל מנוי שנוסף גורם לי התרגשות רבה - גם אתה, שנרשמת הבוקר - עוד אנונימי אחד..... קשה לי לראות גם מנויים המבטלים את מינוים = כאילו הם אומרים שאני לא מעניינת אותם יותר....
אבל נכון להיום, חמישים ואחד אנשים מעוניינים לקרוא את מה שאני כותבת וזה לובי לא רגיל! כאילו אני מכנסת בקביעות מעל חמישים איש לדרשה - והם באים בקביעות!
אז תודה לכם ולכל האחרים שקוראים גם בלי להיות מנויים. האמת היא שאני קוראת יותר בלוגים מאשר אני מנוייה עליהם - רשימת הבלוגים עליהם אני מנוייה די קצרה ואינה כוללת אנשים שכותבים כל יום - כי ממילא אני מבקרת אותם.
אז בינתיים, במצב רוח הגיגי וגם חגיגי,
שבת שלום והרבה אהבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
