אתמול הלכתי ברחוב דיזנגוף וראיתי כמה מראות מזעזעים. המראות היו נשים, לא צעירות, בלשון המעטה, וגם לא רזות, בלשון המעטה. זה, כשלעצמו, לא ראוי לציון, אלא שמה שאפיין נשים אלה היה לבוש בלתי הולם, שחשף חלקי גוף מאד לא אסתטיים וגרם לי להפנות את ראשי הצידה. אופנת הבטן החשופה (שהיא, כפי שנאמר כבר, בדרך החוצה) – מתאימה לנשים צעירות בלבד. למה? כי גם אם הבטן שלהן אינה שטוחה, היא לפחות מתוחה ואסתטית. פעם היתה לי בטן כזאת – גאוותי הגדולה. נאמר עליה שאפשר היה להנחית עליה מסוק מרוב שהיתה שטוחה וקשה. אני זוכרת את היום, בהריון הראשון שלי, שבו ראיתי את הסימנים האדומים המבשרים את סימני המתיחה שיקעקעו את אמהותי על גופי לעד. בכיתי לשכנה שלי, שאמרה לי – אין דבר, התוצאה שווה את זה. כשהתוצאה עדיין בבטן ואת יודעת שביקיני כבר לא ייראה עליך אותו הדבר, את ממאנת להינחם ואכן, עד היום, הסימנים הלא אסתטיים, אמנם שהטשטשו עם השנים, יחד עם היחלשות השרירים כתוצאה מניתוחים קיסריים, גורמים לי לשמור את הבטן שלי מכוסה. זאת בגלל שאסתטיקה חשובה לי ביותר. בעיני, משמנים אינם אסתטיים – במיוחד אם הם מדולדלים. לכן אני מאד במצוקה בזמן האחרון כי קצת עליתי במשקל ואני מרגישה לא בנוח. אני רחוקה מלהיות תחת ההגדרה "שמנה" אבל אני שוקלת 4 קילו מעל המשקל שבו אני אוהבת את גופי. יש גם פער בין התחושה שלי לגבי עצמי לבין הפידבקים שאני מקבלת מהסביבה וזה מקשה עלי מכיוון שאני במאבק מתסכל עם חוסר השליטה שאני מרגישה לגבי מה שאני מכניסה לפה שלי. אבל אם זה "דווקא סקסי" או דווקא "מדליק" – אז למה להתאמץ? והאם אפשר להאמין שיש מי שחושב שמלא זה מדליק? מסתבר שכן.

קראו את הכתבה של דנה ספקטור במוסף של ידיעות. תחת הכותרת של הפוסט הזה, היא מספרת על תופעה של גברים שבחדרי חדרים, נמשכים לשמנות. חבר שלה התחתן עם שמנה אבל התבייש להציג אותה לפני החתונה בפני החברה'. היא עצמה, ששקלה 12 קילו יותר, היתה עם מישהו שהתוודה בפניה על העדפתו אבל מקפיד תמיד להיראות בציבור עם חתיכות בעובי קרש גיהוץ. אז ברור מאיפה התסכול שלנו – גם אם מכנסיים במידה 40 קצת צפופות לנו (שלא לדבר על "המסכנות" שזקוקות למידה 42 ומעלה....) – אנחנו מרגישות רע. דווקא במסיבת פורים הסתכלתי על מישהי שמנה שכל הזמן רקדו איתה והיא הקרינה חיוניות ואפילו סקסיות למרות גודלה. אז למה אנחנו מתאמצות כל הזמן להיות רזות יותר? אצלי זה רק בגלל האסתטיקה – אני לא רוצה שהירכיים שלי יתחככו גם לא שהצוואר שלי ייעלם אל תוך הסנטר. אני גם רוצה ללבוש גופיות בקיץ מבלי שהזרועות שלי תידלדלנה.

רק התחת לא מפריע לי – במיוחד אחרי שבחנתי בעיון השבוע את התחת של ג'יי לו בסרט "מארגנת החתונות" – שגם הוא מפואר ביותר....

אבל המסקנה שלי מהכתבה הזאת היא שגם גברים שחתיכות תלויות על זרועם, פוזלות לעבר נשים מלאות ואולי אסתטיקה זה בעיקר עניין של השקפה....

לוסיין פרויד