צמד מילים המעורר צמרמורת של התרגשות לאורך עמוד השידרה של  כל שכיר בישראל. המתח שלפני, הדַילֶמקה של אחרי, ההשואות, הגאווה, הסיפוק וההנאה... מה אומר לכם, שכירים יקרים, אני מקנאה בכם. אני לא מקבלת שי לחג. אני רק נותנת. בעבודה, זאת אומרת.... במשפחה המצב קצת יותר טוב – אני גם נותנת אבל גם מקבלת. אבל שלא ייקל הדבר בעיניכם! זהו עסק מורכב ביותר. יצרנו מסורת נחמדה כזו שביום החג, אצל חמותי, אנחנו, זאת אומרת שתי הגיסות שלי ואני, מחליפות מתנות. חמותי גם משתתפת – אבל בדרך כלל המתנה שלה מוגשת במעטפה קטנה ואף פעם לא מעלה אבק על מדף... אבל תראו,  זו השנה ה- 24. זאת אומרת שזה המתנה ה – 47. (מי שרוצה לדעת איך חישבתי , שיפנה אלי במייל). כמה אפשר לחדש????אני לא אוהבת להיות בנאלית וגם לא לחזור על עצמי אבל זה הופך להיות בלתי אפשרי. קניתי כבר מפת שולחן, מסגרת לתמונה, כוסות, מחזיק מפיות מקש, אגרטלים, ספרים, דיסקים ובטח יש עוד שאני לא זוכרת. גיסתי הגדולה לא עושה עניין – היא קונה בדרך כלל בסופר ממבחר כלי הבית לחג. אני רק צריכה לזכור מה קיבלתי ממנה כדי לא להחזיר לה בשנה הבאה...(פיחס – מגעילה, אני רואה כמה קוראים מסתכלים עליך בגועל...). השנייה, הקטנה, נהייתה עצלנית בזמן האחרון ומביאה סלסלות שי מוכנות. ומה עם הילדים? יש לה שלושה זבי חוטם מעצבנים ולא חברותיים. גם לי יש שלושה והיא לא מביאה להם מתנות. אז גם אני לא מביאה. מצד שני, היא המארחת השנה אז לא נעים.

הצילו!!!