אני חושבת שהיום, האוטו זבל לקח את השריד האחרון של מתנות החתונה שלי.

לאחר שעברה כמעט שנה מאז הבולמוס האחרון שלי, מצאתי בי את היכולת להסתכל על כמה חפצים שהיו מונחים ללא שימוש במשך שנים רבות ותפסו שטח איחסון יקר במטבח שלי – ולשאול את השאלה: בשביל מה אני צריכה את זה??? הסתכלתי על כלי אחד שפעם עמד במרכז השולחן בסלון והבנתי שהכלי הזה, על אף שהוא עדיין חמוד בעיני, עשה את שלו והגיע הזמן שלו לעבור הלאה. שמתי אותו, אחר כבוד, בארגז קרטון גדול, יחד עם אוסף צלוחיות שלא נשארו להם כוסות,  סט לפסטה (מגיסתי) שאף פעם לא היה בשימוש, סט סכום מכוער להפליא שנותר באריזה המקורית במשך שנים ועוד כהנה וכהנה. בבוקר שמעתי את האוטו זבל אבל לא הסתכלתי דרך החלון. אני מקווה שהדברים הושמו בקבינה ויגיעו למישהו שיהנה מהם. לי, בכל אופן, יש המון מקום פנוי עכשיו לסטים אביביים ורעננים.

זה בעצם העניין בנקיונות פסח. זה לא האבק אלא ההתאוורות שבאה עם הפרידה מחפצים שאבד עליהם הכלח. תחושת ההתחדשות לנוכח הציפיה למפגשים חדשים. זה ממש מרגש. מה גם שהצלחתי לגייס גם את הילדים. הרגלתי אותם שפעם בשנה מותר לי לנג'ס להם והם אכן נרתמים ומוציאים שקיות זבל מהארונות ומהמגירות שלהם. הבית שלי עוד מעט יעוף ברוח מרוב קלילות...

וכן קיבלתי שי לחג – ספר שווה ביותר "ליאורה ודבורה גונבות יום" – על שתי חברות שמציעות בילויי כיף לימי בנות. (תתכוננו, בנות). אהבתי את הרעיון של הספר וגם את הפירגון של אב הבית בבחירתו. אני חוזרת אחרי פסח לימי ראשון החופשיים שלי.  גמרתי לשלם את חוב ניו יורק...

חוץ מזה, לכבוד החג יש לי אוטו חדש. עשינו ניסוי – קנינו בדיוק את אותו האוטו שהיה לנו (נגד עין הרע) והשכנים אכן לא שמו לב....

אבל יש לי רעיון לסטארט אפ – ספריי בריח אוטו חדש. זה יהיה להיט – אני אומרת לכם.

אז הבית נקי ואורירי. יש פרחים בכל פינה. מחר אבלה קצת במטבח ופינישים אחרונים והנה, גם זה נגמר.

אז אביב מהנה לכולם, תהיו בסדר בליל הסדר וגם אחריו.

חג שמח.

נשיקות.