אירועים בסניף הלונדוני של משפחתי הם עניין רציני ביותר. בקנה מידה ישראלי אין להם מקביל – לפחות לא שאני הייתי בו.... לכן, כאשר הגברים במשפחתי שמעו שמדובר בקוד לבוש: Black tie –שזה אומר טוקסידו ופפיון -  הם מיד נזכרו בדברים מאד חשובים שבדיוק נופלים על הסופשבוע הזה..... וכך נותרנו ביתי ואני – כאילו ששמלות ערב ארוכות ממלאות את ארונות הבגדים שלנו.... אני בכלל לא מבינה את העניין הזה של Dress code. הרי אף אחד לא בא מרושל ומוזנח לאירועים האלה – במיוחד אם הם מתקיימים באחד המלונות המופלצים ביותר בלונדון... אז למה לעצבן? אולי בא לי ללבוש מכנסיים? אולי... אבל לא – שיחקתי אותה בשמלת ערב מקסימה, קום איל פו, וביתי נראתה נפלא בבגדים שתאמו את גילה (עוד לא 12), בניגוד לשאר הבנות שהתלבשו כמו בחורות בנות 30.... זה עצוב...

גולת הכותרת של האירוע היתה ללא ספק מזרקת השוקולד הפאלית... זה כל-כך דקדנטי לטבול פאדג' ומרשמלו תחת שוקולד זורם ....

האמת היא שלא ממש הספקתי הרבה בלונדון, חוץ מלקחת את הנסיכה לגירסה הלונדונית של מאמה מיה, שהיתה לא פחות מהנה מהגירסה הניו יורקית שראיתי לפני חודשיים.

הרעיון היה לשלב את השמחה בטיולון בת-מצוה קטן לנסיכה. במקור, היתה לי תוכנית לקחת אותו לניו יורק ולהראות לה סטייל מה הוא – כל זאת כדי שיהיו לה סטנדרטים ראויים! אבל זה כנראה יידחה ל – sweet sixteen ובינתיים, רכשתי שני כרטיסים מחלקה ראשונה ליורוסטאר ושמנו פעמינו לעבר פריז היפה. לידיעתכם, (אני לא ידעתי ומה הופתעתי!) – האליל שלי, פיליפ סטארק, עיצב את הלאונג' של המחלקה הראשונה בווטרלו. חוויה עיצובית מרגשת – כמו תמיד....

גם הנסיעה עצמה היתה מלבבת – עוד לא יצאנו מהתחנה וכבר הוגשה שמפניה צוננת, בהמשך, ארוחה מרשימה, משקאות, פטיפורים ופינוקים. הגענו אחרי שלוש שעות, רעננות להפליא, היישר לאחר הצהריים שמשי ולמלון המדהים שלנו, בלב הרובע הלטיני. אחרי שבדקנו את עובי המגבות ואת איכות החלוקים והם היו לשביעות רצוננו, יצאנו לטיול על יד הנהר. קשת מופלאה מעל נוטר דאם הזכירה לי שהחיים באמת יפים – אם רק יודעים לאן להסתכל... (רוב האנשים המשיכו בדרכם בלי להרים עיניים....).

ההיילייט של פריז היה בהחלט טיפוס מרתוני (כן, ברגל,) עד לקומה השנייה של מגדל אייפל. הנסיכה קיפצה לה קדימה ואחורה, תוך ספירה ושירה. אני התקדמתי לאיטי תוך כדי גניחות, ורק המחשבה על הקרואסון, נוטף החמאה, שמתקזז לי ברגעים אלו ממש, הביאה אותי למטרה. קצת מרוטה ועצבנית, אבל ההתלהבות של הילדה שכנעה אותי שזה היה כדאי. זה, היא אמרה, ה – חוויה של הטיול..... נו, שוין....

חוויות קולינריות אין לי כי הילדה אוכלת רק פסטה. מי שרוצה פריז למבוגרים מוזמן למצוא מפלט כאן.

קניות דווקא נרשמו – ולא רעות, יש לציין. בחנות בעלת מראה מפואר על יד בולבר סן ג'רמן, התגלה מצבור של נעליים יפהפיות במחירים מצחיקים. כפכף סטייל דוקטור שול (האם זה מוכר למישהו מתחת לגיל 40?) עם רצועה בצבע ירוק וואסאבי מצופה פאייטים בצבע הנ" ל – 100 ₪. אני רק לא מבינה למה אחרי פעם אחת יצאו ניטים מהמקום..... (בטח שקניתי בעוד צבע – ורוד בייבי). אב הבית אמר שקצת דבק מגע יעניק להם חיי נצח....

הנסיכה התגלתה כפרטנרית חמודה להפליא, מבינה עניין, קופצנית ועליזה. היא דגמנה בהומור משקפי שמש של דיור – הטרנד החדש מכסה שלושת רבעי פנים ויוצר מראה של יתוש...

עכשיו נשאר לי בארנק כרטיס פתוח לשנה למוזיאון אורסיי. מי בא איתי?