בלילה, הטלויזיה בחדר השינה היתה דלוקה. משהו בקול שבקע מן המכשיר משך אותי והתמגנטתי על דמותה המרשימה של האישה על המסך, מבלי לדעת על מי מדובר. קול עמוק, פנים מלאי הבעה וניצוץ בעיניים, השמור, בדרך כלל,  לצעירים ממנה. תרצה אריאל – אלמנתו של מאיר אריאל. לשאלה – מה את הכי אוהבת בכתיבה שלו – ענתה: את הנשגב מבינתי.  מאיר גם לימד אותה שאפשר לאהוב בו זמנית יותר מגבר אחד ויותר מאישה אחת.

אני לא מכירה את הרכילות סביבה (חוץ מסיפור הסמים) – אבל היא נראית לי אישה מדליקה ביותר....

ניתן לומר שהתחלתי לראות די בקביעות את הטלנבולה (ע"ר). זה לא קרה לי מההתחלה אבל התחלתי למצוא בו עניין. שווה רק בשביל רותם אבוהב, שמשחקת פריחה מדליקה בשם שרית (דגש על ה – ש'). יש לה יציאות שמצחיקות אותי.  משפט השבוע: "לכי לוידאומט ותחזירי את הסרט שאת חיה בו..."

את דליה איציק אפשר להשמיץ עד מחרתיים אבל יש לה תספורת מהממת!