לבני החייל יש חברה. ממממ...... לא בדיוק חברה – משהו לא מוגדר. לנוער של היום יש סוגי יחסים שלא ניתנים להגדרה. הבחורות  של היום שונות לגמרי מהבחורות בזמני. אבל, לצורך העניין, נאמר רק שהם אוהבים אחד את השני למרות שהם כל הזמן צועקים אחד על השני וגם שהיא בעצם לסבית ועד לא מזמן היתה לה חברה, או קי?

אז הבחורה הזאת, שהיא חמודה ביותר, נמצאת אצלנו די הרבה ובכל פעם שהיא מגיעה היא חוזרת על מנטרה קבועה: "את פשוט חייבת לפגוש את אמא שלי! אתן כל-כך דומות!" . אני מחייכת בחביבות ונזכרת בימים בהם הייתי מסתכלת על האמא של החבר שלי וחושבת בהערצה – האישה הזאת ילדה את הפלא הזה.....

ובכן, אתמול, בעודה עוזרת לי לפרוק את הקניות, אמרה –" אפילו הגבינות שאת קונה הן אותן גבינות שאמא שלי קונה!"  אז שאלתי קצת על אמא שלה והתברר שהיא גדלה באותה עיר שחברתי א. גדלה. שאלתי אותה בת כמה אמא שלה והיא לא בדיוק ידעה להגיד לי....(אני תמיד ידעתי בת כמה אמא שלי, אתם לא?????). טלפון קצר לאמא שלה והתשובה לא איחרה לבוא – אמא שלי רוצה שתבואו מחר לארוחת ערב! ככה? אנחנו חמישה אנשים – ואנשים אוכלים – בדרך כלל מתכוננים שבוע לבואנו.... אך מסתבר שהאמא הכפילה שלי היא בכלל בעלת קטרינג לשעבר ובשלנית מעולה ואנחנו קטנים עליה..... כעבור שעתיים, הגיעה האמא לאסןף את ביתה. יצאתי אליה והמפגש ההיסטורי התרחש – הסתכלנו אחת על השנייה, חייכנו והתחבקנו – הרי אנחנו מכירות היטב.... "אני מתעקשת", אמרה – "אתם באים"! ככה – בקלילות מקסימה שלא יכולתי לסרב לה....

נכון שפעם, כשההורים היו נפגשים, זה היה כבר סוף הדרך, אבל , כאמור, הדור הזה שונה... עם אמא של החברה הקודמת שלו ממש התיידדתי וכל המשפחה שלהם היו אצלנו לארוחת ערב. את ההורים של החברה של הבן הצעיר כבר היכרנו גם כן....

בקיצור, המג'דרה על האש – עוד מעט נוסעים לחיפה.