בילדותי היתה להורי מסרטת סופר שמונה. הסרטים משנות ה- 60, ברובם, הועברו לפני כמה שנים לפורמט וידאו. עכשיו, לקראת חגיגות ה- 50 לנישואי הורי, אני במסע נוסטלגי לאיסוף חומר לסרט שיוקרן באירוע. היום ישבתי שעה על הסרטים – עדיין יש לפחות שעה מצולמת אבל נאלצתי לעשות הפסקה בגלל העומס הרגשי. ראיתי קטעים שלא ראיתי אף פעם. ילדה קטנה וקופצנית, חייכנית ופעלתנית, לא נחה לרגע, כל הזמן בתנועה, מקפצת ורוקדת בלי הפסק. כזאת הייתי, מוקפת בבני המשפחה והחברים – משפחתה הייקית של אמא שלי. טיולים להולנד ופאריז בגיל שעדיין לא נחרט בזיכרון. טיולים לחוף הים ולפארקים של לונדון. אני מסתכלת על הילדה הקטנה והחמודה על המסך ולא מאמינה שזאת אני בחיים אחרים שבהם ישראל כלל לא היתה קיימת. לולא הסרטים האלה גם הדברים האלה לא היו קיימים. ילדה אנגליה קטנה לבושה שמלות, גרביים לבנות ונעלי בובה.

איך אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו כשהם קטנים ומנסים לדמיין אותם גדולים – אלו בני אדם יהיו, איך יראו, במה יעסקו. ואני תשבתי הפוך – היום, מהמקום שלי, האם ניתן לזהות ולו ברמז, מהסרטים הללו, איזו אישה אגדל להיות?

חשיפה! דרלינג עם חבר קרוב