לאחרונה למדתי לעשות מדיטציה. אני אמורה לתרגל פעמיים ביום – בוקר ואחר הצהריים – 20 דקות של מדיטציה, בהם אני יושבת בעיניים עצומות ומשננת את המנטרה שלי. (ברור שאסור לי להגיד לכם אותה. זו מן מזימה של הגורו –הרי ככה אפשר לתת לכולם אותה מנטרה.....). המטרה היא להתכנס פנימה ולהגיע למקום הנסתר ההוא, הריק, בתוכי, ששם יש שקט. שם אחוש גם אושר גדול והמון דברים נפלאים יקרו לי.

בינתיים לא קורה כלום.

אני מתיישבת לי בתנוחה נוחה, עוצמת את עיני ובן רגע, יש עלי מתקפה של מחשבות, העטות עלי מכל עבר ומאיימות על מעמדה של המנטרה שלי, בה אני נאחזת בכל מאודי, כיאה למפתח לאושר..... פתאום אני נזכרת שלא שילמתי את החשבון של כביש 6, לא התקשרתי לגיסתי, צריך להחליט מה להכין לצהריים ועוד כהנה וכהנה. כאילו זה לא מספיק, קול נוסף מסתכל על כל זה וגם נוזף בי על הסחות הדעת ועל הראש הפטפטני שלי! איך אפשר להגיע לשקט מתוך כל הרעש הזה??? איך תמצא הדרך אל השקט והשלווה המיוחלים???

וברצינות, איך יתכן שאי אפשר לעשות סטופ למחשבות???? הרי הפכנו לעבדים של מחשבותינו ואנו משרתים אותן במקום שהן תשרתנה אותנו!!!!!

תחשבו על זה......