| |
כל יום לומדים משהו חדש |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
| 9/2005
איך היה?
האמת היא שאני ממש לא יודעת... אמרו לי שהיה טוב, שהאוכל היה נהדר (המקום ידוע באוכל המשובח שלו). אמרו שהסרט היה מרגש, שהאחים של הנסיכה היו מדהימים (הם כתבו מקאמה מקסימה). אבל אני לא הצלחתי לחוש את האירוע. הייתי מוטרדת שכולם יושבים עם אנשים שנעים להם. יצאו לי כמה יצורי כלאיים כאלה - שולחנות המורכבים מאנשים שלא ממש מכירים ולא תמיד יש מישהו כמוני בשולחן שמיד לוקח את תפקיד "המגבש השולחני".... כבר אמרו לי - זו לא אחריותך, אבל חשוב היה לי שכולם יהנו. טבעי, לא? תכננתי שולחן ילדים שבו תשב גם הנסיכה אבל היא לא הרגישה נוח שם אז העברתי אותה ליד האח הבכור. היתה תוכנית - ברכות וסרט. נראה לי שזה היה קצת ארוך ושהכל קצת התאחר, כך שהמנה העיקרית הגיעה קצת מאוחר. אבל בסך הכל - אנשים באו לבת מצוה והתוכן היה חשוב לי יותר מהאוכל. ההורים שלי היו מאד מאופקים - אבא שלי היה שקט במיוחד. לא יודעת מה היה לו. בקיצור, לא יודעת מה אנשים אמרו אחד לשני בדרך הביתה. אני מקווה שהם אמרו שהיה שווה לבוא....
בכל אופן, כנראה שזה מוגזם לצפות שהמארחת, ולצורך העניין גם מפיקת האירוע, תהנה. לא הרגשתי שאני נהנית - אולי רק בזמן צפייה בסרט - אז עמדתי קרוב לילדה שלי, שראתה אותו בפעם הראשונה, וגם בזמן שהבנים שלי הקריאו את הקטע המקסים והמחוייך שלהם. זהו. זה נגמר. אני בעיקר מרגישה מותשת ומרוקנת. בצהריים נטוס לאילת ומשם היישר למעבר הגבול. יש בי מתח מסויים לקראת המעבר אבל בצד השני יחכה לנו אוטו מהמקום אליו אנחנו נוסעים. משם לא נצא עד לחזרה הביתה. אני מניחה שנהיה שם די לבד וזה לא מפריע לי. אני מרגישה שאני חיבת שקט.
שבוע מוצלח לכולם.
| |
| כינוי:
בת: 66
MSN:
darling
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
