כבר שבוע אני מתלבטת אם בכלל להתחיל. אני מסתובבת בין בלוגים ומגלה עולם ומלואו. מרגישה קצת כמו לפני תחילתה של מערכת יחסים חדשה ותובענית ובהיכרותי את הפן המתמכר של אישיותי - אני קצת חוששת אך גם נרגשת!

מה המוטיבציה לשפוך את הקרבייים לתוך החלל הסיברנטי - חשופה לעיני כל?

הסיבה היחידה לעלות לאויר יכולה להיות אמפטיה ותובנות של שותפים ושותפות אבל, במחשבה שניה, גם רצון שלי לשתף אחרים בבית הספר של חיי. זה עלול לתקוע אותי במקום שאני רוצה לצאת ממנו אבל אני ממילא תקועה שם....

לחיים יש חיים משל עצמם... איזה משפט!!! תחשבו עליו רגע - כמה אפשרויות הוא פותח. אין סוף להפתעות.

אני רואה את החיים כהרפתקה ואני עירנית לכל הזדמנות, מכל סוג, שמזדמנת בדרכי.

ממרומי 45 (עוד חודש) שנותי, אני מגלה תובנות חדשות מדי יום ואשמח לשתף אתכם.

אז בואו תצטרפו אלי, ואני מקווה שיהיה בכיף.