יום ההולדת של אב הבית הוליד תירוץ לצאת קצת מהעיר ולעלות צפונה. תנו לי סיבה ומיד אני הופכת למפיקת אירועים, כאשר באירועים כאלה, הדבר המשמעותי הינו מקום הלינה. אתרי אינטרנט נחרשו, חברים נשאלו וצימר מסוים בישוב רמות נשמע אטרקטיבי ביותר. סליחה, לא צימר – אלא שאטו. לא פחות ולא יותר. אה כן, ועוד משהו – בעלי הבית של השאטו הזה החליטו להכניס לשוק נורמות חדשות שאומרות שלא יהיה מחיר מוזל לאמצע שבוע – עבור הזכות ללון בשאטו המפואר (עשוי מעץ, דרך אגב), ישלם המזמין 800 ₪ טבין ותקילין. תסלחו לי מאד, אבל זו שערוריה. אין דבר כזה בשום מקום – גם בתי המלון היוקרתיים ביותר גובים מחירי אמצע שבוע ואנחנו מדברים על יום ראשון בלילה – שהוא החלש מלילות השבוע בתחום האירוח. ישבתי וחשבתי והבנתי שההצדקה היחידה לתופעה הזו היא שיתוף הפעולה של המזמינים ולכן ברור שלא אתן יד לדבר – הרי שאני צרכנית בעלת מודעות גבוהה לזכויותי! לכן התקשרתי ופרסתי טענותי בפני הבחורה בטלפון והיא מיד אמרה שתבדוק עם בעל הבית. לאחר כמה דקות חזרה אלי ואמרה שהוא מוכן לתת את השאטו ביום ראשון בלילה תמורת 700 ₪. עדיין לא נראה לי. אם צימר טוב עולה 400-450 ₪, עבור השאטו (שחוץ מגודל מיותר לא הבנתי מה מיוחד בו) אני מוכנה לשלם 600 ₪ וזה נראה לי יפה מאד! לא. אמרה הבחורה. אי אפשר.

זו כלכלה מאד מעניינת. ישראלית טיפוסית ונוגדת כל  הגיון כלכלי – עדיף להישאר עם חדר ריק מאשר למכור אותו ב"זול" (כאילו 600 ₪ נקי לכיס הולך ברגל.....).

הוחלט לפתוח מחדש את הנושא וחיפוש מחודש הביא אותי לראש פינה. מסתבר שראש פינה ריקה ואני צריכה רק לבחור בין כל המומלצים. רשמתי כמה כתובות ועשינו סיור קצר שהניב צימר משגע – לא סוויטה ולא מיני סוויטה – חדר בינוני אך מקסים היוצא למשטח דק הצופה על כל העמק.  ג'קוזי חיצוני הצופה גם הוא על הנוף ולקינוח – חוץ מאיתנו, בכל מתחם האירוח , אין אף אחד!

אה, והמחיר, כמובן – 450 ₪.

מומלץ בחום – סיור שקיעה באגמון החולה – טרום לינת העגורים. חוויה מרגשת.

ראש פינה משגעת – מתנהלת בעצלתיים מאד לא תל-אביביים. מומלץ לבעלי קצב חיים מוטרף כמו שלי.....

והכי כיף – השבוע מתחיל רק היום!!!