1. הם חושבים שישראל זו אימפריה – לפחות כמו זו, העותומנית. בכל מקום אומרים לך שלום כאילו כתוב לך על המצח שאתה ישראלי.  בארוחת הבוקר במלון פתאום המלצר שואל "סיימת?" – חשבתי שאני לא שומעת טוב אך מסתבר שהוא מכיר המון מילים בעברית. אם הם לא היו בארץ אז יש להם קרובים או שהם סתם יהודים.
2. יש להם קטע עם עיניים בהירות. לכל אחד יש מה לומר ואחד בגרנד באזאר אפילו שאל אותי אם זה טבעי...
3. אין להם סבלנות. נהגי מוניות מפרפרים ברמזור ואם אתה מהסס לשנייה הם מצפצפים לך בטירוף. אבל יש פטנט שבא לעזרתם (כדאי לאמץ גם אצלנו) - מעל לרמזור יש מונה הסופר לאחור את השניות שנותרו עד לאור הירוק או לאדום. זה פנטסטי – במיוחד להולכי רגל שחייהם יקרים להם כי לעבור את הכביש באיסטנבול זה מבצע מסובך ומסוכן מאין כמוהו. אם הרגל שלך נשארה על הכביש כשהמונה מגיע לאפס – אתה עלול לחזור הביתה בלעדיה.....
4. הם מנסים לעבוד עליך בכל מחיר. זה ממש מתיש. אתה כל הזמן צריך להיות בכוננות. אי אפשר להאמין לאף מילה שהם אומרים (הפשמינה הזאת היא 80% קשמיר, למשל), או לחילופין, הדג שתאכלו שוקל קילו שש מאות גרם (ועולה כמשקלו בזהב).
5. האוכל שלהם מעולה! קבבים, קציצות בשר מטוגנות, כל מיני מאכלים ביתיים – פשוט טעימים, הפיסטוקים הם בטעם גן עדן ואם מוסיפים להם חלווה, אז בכלל.... ועוד לא הזכרתי את הבקלאוות, שיושבות לי טוב טוב על התחת....
6. הם כל הזמן מעשנים. הכל ספוג עשן מסריח ודוחה.
7. הם אוהבים נעליים מצוחצחות. למה לנו אין מצחצחי נעליים ברחובות? כל ההרגשה משתנה כשהנעליים שלך מבריקות. זה כמו ללכת לשיננית – אתה מרגיש נקי יותר! חבל שלא לקחתי עוד כמה נעליים כדי לצחצח שם – בבית זה לא יוצא ככה בחיים....
8. כולם מכירים את רביבו.

בטח יש עוד הרבה דברים שלא למדתי אבל בשביל זה אצטרך לנסוע שוב. אין שום בעייה. כל עוד יסכימו לקבל אותי במלון הייאט ריג'נסי המדהים. חבל שלא יכולתי לקחת הביתה את המצעים עם הכרית וגם המזרן – קומפלט....אבל לא גנבתי ברז ולא מגבת – רק אספתי את השמפונים בעלי הריח הנפלא – שיספיק עד לפעם הבאה....

חג מולד לבן

מבט מלמעלה