באמת למה מפריעים לי זוגות דביקים? נאלצתי לשאול את עצמי את השאלה הזאת בעקבות כמה תגובות שלכם. זה התחבר לי גם עם הפוסט של גם כן אמא , שנכתב בעקבות התייחסות שלי לשם הבלוג שלה.

מה הבעיה שלי, בעצם? הבנתי שאני מדברת על סוג של עצמאות ומרחב אישי שהם קדושים בעיני. להיות ביחד אך לשמור על עצמיות. להיות אמא ולהישאר גם נאמנה לעצמי. לא להתבטל בפני אחר. זה לא אומר שאני לא ממלאה את תפקידי כראוי. אבל תמיד יש גם אותי. הקנאות הזאת כנראה גורמת לרגישות יתר נוכח נשים שאני חשה שהן לא מכבדות מספיק את עצמיותן. אבל אני יודעת (הגיונית) שלא כל אחת צריכה את המרחב הזה ויותר מכך , יש כאלה שהחיבור הוא שנותן להן משמעות.

אבל אני אף פעם לא הגיונית - תמיד פועלת מהבטן וכך נולד הפוסט הקודם ואני שמחה על ההתלהבות שהתעוררה כאן. זה עשה לי חשק להיות פרובוקטיבית!!!!