בשנה האחרונה התחילו לפרסם ספרים ברדיו. הפרסומת  הראשונה שאני זוכרת היא על חייהם המסתוריים של הדבורים. הפרסומת צרמה לי כי נראה לי שהיא גורמת זילות לספר. כאילו אמנות צריכה להוכיח את עצמה מול קהל צרכניה, אם זה הצגה, סרט, תערוכה, אלבום חדש וגם ספר. הבעייה היא ששום דבר לא באמת ניצב מול שיפוט נקי. רק לפני שבוע היתה כתבה על להקת בית הבובות ששום עורך מוסיקלי לא רצה להשמיע את השירים שלהם. הלהקה הפיצה את האלבום שלהם באינטרנט ודרך מטיילים וכך הגיעה דרישה לאלבום מהקהל. כך קרה גם עם הספר "חמסין וציפורים משוגעות" אשר לא נעשה לו שיווק והשמועה לגביו עברה מפה לאוזן. אחרי שנה לאחר שיצא לאור, הגיע לרשימת רבי המכר.

אלו סיפורים נדירים של הצלחה "נקייה" המבוססת על איכות. להבדיל, קראתי כתבה מעניינת על פרסום ברדיו. מסתבר שענף המו"לות אינו יכול להרשות לעצמו, לרוב את הסכומים הנדרשים לפרסום ברדיו. כאשר צריך לשלם כ- 100,000 ₪ לקמפיין, צריך למכור כ- 5,000 ספרים רק כדי לכסות את הוצאותיו. יש, כמובן, מקרים חריגים – כמו במקרה של "כל בית צריך מרפסת" – מסתבר שחברה לחיים של הסופרת הוא מנכ"ל חברת הפרסומות ברדיו. אבל אולי אין קשר בין עובדה זו לקמפיין המרשים או שמא נקרא לו "שטיפת מוח"  שעשו לספר זה ברדיו....

אבל באמת שאין טעם להתגעגע להמלצה נקייה מאינטרסים – הרי המהפך שעבר על שוק הספרים המקומי בשנה האחרונה לקוח אותנו עמוק לתוך נבכי האינטרסים. סטימצקי שותפה בהוצאת כתר. צומת ספרים שותפה של כנרת זב"מ והקרבות ביניהם מרים. זה מחרים את הוצאתו של האחר וכל אחד מציע מבצע משלו. יפה לנו, הצרכנים, תחרות, מצד אחד, אבל מצד שני, יש לזה מחיר. יש אינפלציה בכמות הכותרים – ההערכה היא שיוצאים בשנה בין 4,000 – 7,000 ספרים חדשים. זה משאיר חיי מדף קצרים מאד לספר חדש שיוצא ומייד ספר חדש עוד יותר דוחק אותו ממקומו. אין ספק שאנחנו מפספסים הרבה ספרים מצויינים בשל כך. ספר חדש לגמרי יכול מיד להיבלע בין המדפים – כאילו כלל לא יצא לאור...... ודווקא עכשיו יש גאות בכתיבה היוצרת. חוגים רבים צצים כפטריות לאחר הגשם. נראה כאילו כל אדם שני רוצה להיות סופר. עבור אנשים אלה, המצב הזה די מדכא מכיון שגם אם נמצאה הוצאה אשר תפרסם את ספרך, הסיכוי שהוא יגיע למודעות הציבור נמוך עד מאד.

חידוש נוסף בעולם הספרות הוא שימוש בסקאוטרים בחו"ל. המצב היום הוא שסופרים שולחים פרקים מהספר עליו הם עובדים תוך כדי עבודה. בעזרת האינטרנט מגיע המידע הזה לאנשים רבים בו זמנית והסופר המוכשר יכול להמשיך לכתוב בנחת וההזמנות תתחלנה לזרום. כך הוא יקבל מקדמה על ספרו ולרוב יקבל מקדמה גם על זכויות תרגום. כל אחד רוצה רוצה להוציא לאור את דן בראון הבא. דווקא את הזכויות של רודף העפיפונים קיבלה הוצאה קטנה יחסית (מטר) אבל זה נדיר. מצבן של ההוצאות הקטנות במציאות המתוארת כאן היא בכי רע. הן אינן יכולות לעמוד בתחרות מול התקציבים של ההוצאות הגדולות. כך גם חנויות הספרים העצמאיות. חנויות כמו תולעת ספרים התל-אביבית הופכות נדירות יותר ויותר וחבל.

כנראה שאין שום תחום שיוכל לחמוק מחוקי השיווק, בחזקת "אם אתה לא שם, אתה לא קיים" וכך, נוכחתי, במבוכה קלה, שרופאת הנשים שלי מככבת בסדרה "אמא'לה"....