כבר עבר..... איך הזמן טס כשנהנים....ונהניתי מאד מאד!

למי שחושב שמשעמם לחזור שוב ושוב לאותו מקום  - יש לי חדשות בשבילכם - אין כמו להכיר מקום על בוריו - על סמטאותיו, על פינות החמד שלו - איפה לאכול, איפה לשתות, איפה לראות ואיפה להיראות....

אך בל נשכח שזהו גם ביתי - שם יש לי את הפינה שלי ואפשרויות מפגש שווים, אם מתחשק לי, או לבדות, אם עדיף לי. מושלם.

תגלית הנסיעה הנוכחית היא הספריה הבריטית - בניין חדש ומדהים, המכיל כ- 12,000,000 (שניים עשר מליון!!!!) כותרים. התחושה שאחזה בי עם כניסתי היתה של היכל ידע עצום - כאילו הידע הספון בו מקיף גם את הנכנסים בשעריו...

אחרי תהליך הרשמה מייגע, קיבלתי את כרטיס הקורא המחשק, עליו מתנוססת תמונתי בסגנון ה"פוטו רצח" של פעם. רק עם הכרטיס הזה אפשר בכלל להיכנס לאולמות הקריאה העצומים. שם, מול מסך, ניתן לעשות חיפוש ולהזמין את הספרים הנדרשים, אשר מגיעים רק לאחר 70 דקות. אתה מוסר את מספר המושב שלך ומנורה נדלקת כאשר הספרים מגיעים לדלפק. לא עוד דפדפוף בין ספרים על מדפים ואין עגלות עליהם שמים את הספרים - כיאה וכנאה לספרייה לאומית - הכל נמסר ידנית, שמית ומספר מושבית....חל גם איסור כתיבה בעט - עיפרון בלבד. כמו כן, אסור לצלם דפים כפולים - רק בודדים (במחירי עתק...) כדי לא לקלקל את הספרים.

השעות הרבות שעברתי שם היו קשורות לנושא המחקר שלי. רק כשאני מנותקת מהיום יום, אני יכולה להטביע את עצמי במחקר וכתיבה - כשאני יודעת שזמני בידי ואני לא צריכה לתת מענה לאף אחד. חשבתי על כמות הפרטים המרכיבים את חיי, ואת חיי כולנו - כמה זמן אנחנו באמת יכולים להקדיש למה שחשוב לנו - הרי רוב הזמן אנחנו מכבים שריפות או נותנים שירותים....

כמו כן, היו גם הישגים תרבותיים - "המפיקים" בגירסה האנגלית המצויינת וגם הופעת ג'אז של ניקולה קונטה האיטלקי.

אני מצפה בכליון עיניים לפעם הבאה.

ומה שלומכם?