אתמול כתבתי פוסט יום הולדת מתוך תחושת מועקה. אחרי זה יצאנו לפגוש חברים וקיבלתי מתנות וברכות נפלאות. כולם ציינו את שמחת החיים שלי, את האנרגיות, החדווה.

אשרי האדם שיש לו חברים טובים.

הבוקר העירה אותי משפחתי בשירה ונשיקות. כל אחד בנפרד נכנס אלי למיטה לחיבוק – אפילו חיימ'קה... אחרי זה עשינו טקס יום הולדת משפחתי עם מתנות וברכות.

אשרי האדם שיש לו משפחה אוהבת.

והיום רק התחיל..... אז אני מרגישה הרבה יותר טוב בבוקר יום הולדתי אבל המחשבות שהעסיקו אותי אתמול עדיין שם ולכן אני מעלה את הפוסט המקורי.

אתמול עלה בדעתי שאולי הגיל משפיע עלי. אני זוכרת שבאיזור גיל 40- כולם דיברו על משבר ואני לא הבנתי על מה מדברים. לא לפני ולא אחרי... להיפך – במסיבת יום ההולדת שלי אמרתי "תחזיקו חזק, אנחנו עומדים להמריא" וכך באמת היה. מאז עברו 7 שנים טובות של עשייה והתקדמות. אבל עכשיו פתאום התחלתי לשאול את עצמי מה אני בעצם רוצה והאם אני צועדת בשביל המתאים. הנה, בעוד שלוש שנים אהיה בת 50. כמה זמן נותר לי להשיג דברים שיהיו בעלי משמעות – לא לעצמי, על זה אין תאריך תפוגה. אבל אני רוצה לעשות דברים שיגעו באנשים. שישאירו חותם. מתישהו זה יהיה מאוחר מדי. אבל פתאום אדם מוצא את עצמו עבד של משהו שהוא עצמו יצר וזה כולל ציפיות של הרבה אנשים. האם אפשר לומר פוס – לא משחקים? פתאום אני מקנאה במורים שיש להם שנת שבתון. מין פסק זמן. זמן לעצור, לחשוב, לבחון ואפילו סתם לנוח. לא שמתי לב לזה בהתחלה אבל פתאום הבנתי שאני משדרת אותות מצוקה. ביום שישי, בזמן ארוחת הצהריים, אמרתי שהייתי רוצה להישאר חודש בבית. לא לצאת הרבה – לטפל בכל מיני דברים זנוחים, לקרוא, לכתוב, לצאת מהמירוץ הזה.

עכשיו בלונדון היו סיילים בכל החנויות – שלטים בכל מקום האומרים "קנה אותי! קנה אותי!" נגעלתי פתאום מכל זה. כמה אפשר לקנות עוד ועוד. הרי אין לנו צורך ברוב הדברים שאנחנו מתפתים לקנות.... פתאום בא לי לצמצם את החפצים שלי למינימום.  תעצרו את העולם אני רוצה לרדת....

אז מה אני מאחלת לעצמי? עניין הלימודים נשאר כל הזמן בפריים. השעות שביליתי בספריה הבריטית הרגישו לי כמו הדבר הכי נכון לי – שזה מה שאני צריכה לעשות בחיי  - להיות חוקרת תרבות. אז אני מקווה להתחיל את התהליך הזה – גם אם זה יהיה במקביל לדברים שאני עושה. זה ידרוש הורדת קצב והתאמת ציפיות וזה לא יהיה קל. בעיקר כי אני טיפוס שרוצה הכל וקשה לי לוותר. אבל לא תהיה ברירה. נראה לי שזה יהיה הכיוון שימנע את המשבר מעבר לפינה.....

אז יש חלון שנפתח. יש פירגון בסביבה הקרובה ורצון שיהיה לי טוב. עכשיו אני צריכה להתארגן על זה.

יהיה טוב.