אני אוהבת את העובדה שאני גרה בסמוך לשכונת ילדותי. אחרי המעבר הדרמטי של עלייה לארץ, זה עושה לי טוב לחיות בסביבה מוכרת וידידותית.

שכונתי כבר אינה צנועה כמו משכבר הימים. בתים מפלצתיים נבנו בה ותושבים פלצנים מאכלסים אותה אבל יש את הותיקים, שרבים מהם הורים של חברים שלי ואני נהנית לראותם בסופר ובבריכה.

היום בשיעור התעמלות ראיתי פנים מוכרות ואחרי כמה דקות קלטתי שהייתי בייבי סיטר של הילדים שלה לפני 30 שנה בערך ואיכשהו לא נפגשנו מאז. בסוף השיעור היא ניגשה אלי ושאלה: "האם יכול להיות שזו את?" כמובן שאישרתי ונכנסנו לשיחה נוסטלגית... אני זכרתי את מנורת האקווריום שלהם ואת התקליט של ה - platters שהייתי שומעת בסטריאו שלהם. מפה לשם, הילדה הגדולה שלה היא בת 37 ויש לה שלושה ילדים....

זה גורם לי להרגיש באה בימים.....

אבל חודש חדש מתחיל, שנה שלמה עד ליום הולדת הבא ואני אופטימית. מקווה שגם אתם.

יום טוב.