הבוקר התפרסמה העיתון מודעת ענק תחת הכותרת הפתטית " סליחה שרצינו לתרום" מאת אביבה וסמי עופר.

במודעה מודיעים השניים כי החליטו לחזור בהם מהצעתם לתרום 20 מיליון דולר  לטובת הרחבתו של מוזיאון תל-אביב לאמנות. זאת עקב מסע השמצות והכפשות ציבורי. "במקום להכיר לנו תודה – הכירו לנו רעה".

"כוונתנו הטהורה לקדם את האמנות הישראלית הפכה בפי המקטרגים לחטא בל יכופר..."

"לצערנו, איננו יכולים עוד לשאת את המחשבה שמעשה שכל כולו רצון לסייע ולעזור, הופך למסע השמצות מכוער".

המכפישים מוזמנים עתה להרים את הסכום הנ"ל בכוחות עצמם. "אם לא יעשו זאת, תשפוט ההיסטוריה את מעשיהם..."

רק לפני שבוע כתבתי על הקושי של העשירים להבליט את עושרם. הנה דוגמא. מאחורי נתינה נדיבה מסתתרת מגלומניה בלתי נסבלת. אם התורם לא יזכה שהמוזיאון כולו ייקרא על שמו – אין טעם לתרומתו. האם זוהי אכן "כוונה טהורה לקדם את האמנות הישראלית"? הרי ברור מה הכי חשוב לאדון עופר –שמו המתנוסס לתפארת על בניין המוזיאון. נכון שיש מוזיאונים הקרויים על שם – אך זה כאשר כל המוזיאון נתרם על ידם. במקרה המתואר כאן מדובר על סכום אשר אינו מכסה אפילו את כל עלות האגף החדש. תורמים רבים כבר תרמו למוזיאון ויש פוטנציאל לעוד תורמים רבים בעתיד. אולי מישהו ירצה לתרום סכום גדול עוד יותר? הוא בוודאי היה מחפש מוזיאון שטרם נצמד לו שם תורם.

אני שמחה שזה לא הולך לקרות. אם כוונותיו של אדם טהורות, שיתרום ללא תנאי.

וקצת צנעה לא הזיקה לאיש.

עדכון: ב Ynet יש כתבה בנושא ומסתבר שזה לא הכל! היום (ב') התברר כי הסבת השם אינה הדרישה היחידה שהעמיד עופר במסגרת החוזה שנחתם מול עיריית ת"א. עופר דרש וקיבל רישום אזהרה בטאבו, מה שמתיר לו זכויות וטו על החלטות עתידיות בנוגע לנכסי הנדל"ן, כלומר המבנה והקרקע עליו עומד המוזיאון. שערוריה רודפת שערוריה....