באיחור קל אני רוצה לציין מלאת חודש לבלוג שלי.

הכל התחיל כאן. אני נורא אוהבת לקרוא את הפוסט הראשון בבלוגים שאני קוראת. זה מעניין לראות איך כל אחד מציג את עצמו. ההססנות הראשונית.. מה גם שכמעט אף אחד לא קורא את הפוסט הראשון (חוץ מטליק - שאיכשהו מגיע לכל בלוגר חדש ועושה לו קבלת פנים חמה וגם קופץ לבקר אחר כך....).

חודש בישרא זה המון זמן. המון שעות מול המחשב בהיכרות עם דמויות חדשות - מעורבויות חדשות, תגובות, תגובות לתגובות...למידת השפה והחוקים כאן. חודש זה המעבר בין להיות "חדשה" (וכבר כתבתי כמה אני שונאת...) לבין להרגיש בבית. חודש זה 41 פוסטים.

התחלתי את הכתיבה שלי כאן מתןך מצוקה קשה של הלב. הכתיבה על זה, התגובות המחזקות וכן קריאה אצל חברים חדשים אשר נמצאים בסיטואציות דומות, עזרה לי להתקדם בכיוון הנכון. אני עדיין מתגעגעת נורא אבל פחות רוצה לצלול לתוך זה ודווקא כאן, מצאתי הרבה הסחת דעת, כשזה מתאים לי.

דבר נפלא נוסף שקרה לי זה שמצאתי הד לכל מיני נושאים שמעניינים אותי ולא תמיד מעניינים את הסובבים אותי. כאן אני מרגישה שיהיה מי שימצא עניין בכל נושא. לא תמיד יהיו אלה אותם אנשים אבל זה מה שיפה.

כמו בכל דבר, צריך גם מזל ואני מרגישה ברת מזל שהשתלבתי כאן. אני יודעת שזה לא מובן מאליו ואני מאד שמחה על כל מי שקורא את הדברים האלה!

איך הגעתי בכלל לישרא?

לפני חודש וחצי בערך הגעתי לאתר רישמות לאחר שחיפשתי את עצמי באינטרנט וגיליתי שנכתב משהו באתר זה. התלהבתי מאד מהגילוי של מקום שכותבים בו אנשים מעניינים ואף הגבתי שם ודרך התגובות הגעתי לישרא. לא זוכרת מה היה הבלוג הראשון שקראתי אבל הבלוג הראשון שתפש אותי היה של פמה (לא מצליחה לעשות לינק). ראיתי שהיא כואבת כאב דומה לשלי ומוקפת במעגל תמיכה אשר ריגש אותי מאד. התחלתי לקרוא ולהכיר ואחרי שבוע החלטתי לנסות והנה אני כאן ..

אז תודה שהצטרפתם אלי - לרומנטיקנים, לצינים, למצחיקים, לרציניים, למאתגרים - לכ-ו-ל-ם....

אוהבת.