אתמול, כשיצאתי מהמועדון בשעה 02:00, עצרתי ליד איש הפרחים. כמו בכל לילה, הוא יושב לו מחוץ לדוכן שלו, המבריקה לאחר טיפול מסור בצינור המים. אורותיו מזמינים וצבעוניות הפרחים בוהקת במיוחד על רקע הלילה. תגיד, אנשים קונים פרחים בלילה? שאלתי אותו. קונים, גם קונים, הוא אמר.... ולישון לא צריך? שאלתי. אני ישן מצויין, הוא אמר. יש לי עשרה ילדים ושבעה עשר נכדים, אמר, ואני כל הזמן לומד דברים חדשים...

איש של לילה, אמר לי פעם בנו, המנהל את הדוכן במשך היום. אוהב את זה. טיפוס....

הקרירות הלילית היוותה ניגוד מרענן למחנק של המועדון. עשן הסיגריות צרב בעיניים והחניק בגרון אבל המסיבה הישראלית היתה הדרך האופטימלית לסיום תקופה של ארבע וחצי שנים, מאז שפתח חבר יקר את המקום שהיה בשבילי בית. מקום כמו שתמיד חלמתי – מקום שבו אגיע וכולם יכירו אותי. מקום בו, לראשונה בחיי, כוניתי מאושיות המקום.... מקום שאוכל לבוא ולרקוד את עצמי לדעת... המקום ימשיך להתקיים אבל לא ברור אם הפורמט יישאר ואם אנחנו נמשיך לפקוד אותו.... בכל אופן, היה נפלא...