היום אכלתי במקום החביב עלי ליד עבודתי. האוכל מצויין אבל השירות תמיד לוקה בחסר. היום הזמנתי ארוחת בוקר (למרות שהשעה היתה 4 אחר הצהריים). ביקשתי שהביצה תנוח על טוסט מלחם מלא במקום על לחם לבן ובלי תפוחי אדמה, תודה. בוודאי, אמר המלצר, אין בעייה. אה, ואני גם קצת לחוצה בזמן. כמובן, אמר המלצר. במהירות די סבירה הגיעה המנה – על לחם לבן ועם תפוחי האדמה. נכון שאני לא חייבת לאכול אותם אבל מה כל כך מסובך לזכור? (אולי אם הוא היה רושם זה היה עוזר). אחר כך קיבלתי טלפון שההסעה שלי הגיעה וכבר חמש דקות אני מחכה לעודף. כשקמתי, אותו מלצר שנתתי לו את הכסף שאל אם אני רוצה חשבון.... לקחתי את כל העודף ולא השארתי טיפ. זה משהו שאני עושה לעיתים נדירות אבל קיבינימט – טיפ זה משהו שנותנים לאות תודה על השירות ואני הרגשתי שהשירות שקיבלתי היה רע. בעלת המקום, שפית מוכרת, היתה במקום וגם עזרה למלצרים אבל זה לא עוזר. התלבטתי אם להעיר. אני מגיעה לשם לעיתים די קרובות ולא נעים לי להיות קוטרית. זה תמיד מזכיר לי את אמא שלי.

כל זה מתחבר לאירוע נוסף שהיה ביום ששי שעבר – לרגל יום הולדתו של בני, הלכנו למסעדת אודאון בהרצליה. הזמנתי יום קודם שולחן לשבעה אנשים – כולל את הורי. כשהגענו למסעדה, הסתכלה המארחת על צג המחשב ואמרה בטון נחרץ – אני מצטערת אבל ההזמנה שלכם בוטלה! מה????? שאלתי בתמהון, כן, כן – היום התקשר מישהו וביטל – את רואה כאן על הצג – הצבע הירוק מסמל ביטול. כל זה קורה כשכל משפחתי עומדת מאחורי וההורים שלי מתחילים לעשות צוצים.... משהו בטון שלה כל כך קומם אותי – ישר העבירה את האשמה עלי, הלקוחה. לא שאלה אם יש אפשרות, לא אמרה מיד שיהיה בסדר – נתנה לי הרגשה כאילו אני צריכה לחפש מקום אחר. מצב של לחץ בלתי נסבל מבחינתי, כאמא שלי נושפת בעורפי! תגידי, שאלתי את המארחת, נראה לך שאני אבטל ואחר כך אופיע כאן עם כל בני משפחתי??? והיא בשלה – אולי התבלבלת בסניף, אולי מישהו אחר צלצל? חשבתי שאני מתפוצצת. הילדים כבר נעו באי נעימות ומצוקתי הלכה וגברה כשנזכרתי בתחושת הבושה שהיתה ממלאת אותי כשאמא שלי היתה עושה עניינים כאלה במסעדות. למשל, כשהיא היתה מסרבת לשלם עבור חמוצים ופיתות שהוגשו לשולחן אוטומטית – כי היא לא הזמינה ואף אחד לא שאל אותה אם היא רוצה אז מה פתאום לחייב???

ובכן, בעוד המארחת בודקת אפשרות למצוא פתרון, הבן הצעיר אומר לי שהטענה שלי אינה מוצדקת כי אם כך עובדת המערכת, ברור שזו תהיה המסקנה של המארחת. הבן הגדול אמר שאין טעם להתווכח ואני רק חשבתי על החוצפה של המארחת שאין לה מושג במתן שירות ולא שמעה אף פעם שהלקוח תמיד צודק. בדרך לשולחן שנמצא לנו, אמרתי לה שהגישה שלה היתה מקוממת והיא בכלל לא הבינה מה לא בסדר.

יהיו בין קוראי שיגידו שעדיף לשתוק אבל אני מוצאת את הפתרון הזה כמתן אישור לרמה הנמוכה של שירות שהורגלנו לו. נכון שאני יכולה להדיר את רגליי מהמקומות האלה אבל, בחייכם, זה לא ישנה כלום – יבואו פריירים אחרים – המקום היה מפוצץ. למי איכפת.... מצד שני, אני לא רוצה שיפטרו אף אחד בגללי. לכן לא התלוננתי על המלצר היום.  מצד שני, אם בעלת הבית לא תדע שיש בעיות, אז איך היה תעלה את הרמה????

נו??? מה אתם אומרים?