בעקבות הפוסט על הזיכרון קיבלתי המלצה מפרומטיאוס על ספר העוסק בנושא. לספר קוראים: "האיש שחשב שאשתו היא כובע" והוא נכתב על ידי רופא נאורולוג בשם אוליבר סאקס.

מכיוון שמצאתי שם סימוכין לרעיון שהבעתי, אני מביאה אותו כאן:

"רק אם תתחיל לאבד את זיכרונך, ולו גם במנות קטנות, תיווכח שהזיכרון הוא עצם החיים. החיים ללא זיכרון אינם חיים כלל... הזיכרון הוא החומר המלכד שלנו, הדעת שלנו, הרגש שלנו, אפילו - המעשים שלנו. בלעדיו אין אנו ולא כלום..." (זהו ציטוט של לואי בוניואל שאשמח לדעת מי הוא).

יום נפלא לכולם.