לו הייתי עוטה על עצמי פרסונה בדויה, איזו פרסונה הייתי בוחרת? מאחורי מי הייתי מסתתרת?
הייתי יכולה להגשים חלום
– הייתי יכולה להתהדר בכל אותן תכונות שנשארו רדומות באישיותי המתפתחת.
בגיל עשר רציתי להיות כמו נ' – מלכת הכיתה שעשתה עלי חרם. רציתי שיהיה לי הכוח שלה לסחוף אחריה את כל הבנות. זה לא שהיא היתה כל כך נחמדה – היא היתה צינית וחדת לשון. כולם פחדו ממנה. בכיתה ח' רציתי להיות כמו י', שהיתה גבוהה ומרשימה והייתי בטוחה שהבנים אוהבים אותה יותר. היינו "כאילו" חברות הכי טובות. נתתי לה לקרוא ביומן שלי והיא היתה מסמנת בו הערות – מה נכון בעיניה ומה לא…
בתיכון רציתי להיות כמו ת', שהיתה המגנט אשר קיבצה סביבה את כולם – מוקד חברתי של ה"נחשבים". אני הייתי בשוליים של הקבוצה הזאת- משתדלת יותר מדי…
בצבא רציתי להיות כמו י', פקידת הלשכה. כמה שהיא היתה רעה…כמה שהבנים אכלו מכף ידה ואני לא הבנתי איך הם לא רואים את מה שאני רואה. לא הבנתי למה גברים נמשכים לנשים קשות ורעות אבל לצורך העניין רציתי גם אני את התכונות המושכות האלה.
בתקופת הלימודים רציתי להיות כמו ר' שתמיד קלעה בול ואשר שימשה תמיד דוגמא לחשיבה ולעשייה שתאמה את טעם המורים הנערצים.
אם כן, איזו פרסונה הייתי בוחרת היום? האמת היא שהשאלה הראשונה שאני שואלת את עצמי היא למה הרעיון לא עלה מיד במוחי. הרי כל האפשרויות פתוחות בפני ואני לא העליתי בדעתי לבחור בפרסונה שאינה אני עצמי. יתרה מזה, אני באמת מתקשה להבין מה הסיבות שכאן, במקום שהוא מלכתחילה אנונימי, אנשים מרגישים צורך להיות מישהו אחר. למה זה יותר מעניין מאשר להיות אתה בעצמך ולראות איך אתה מתקבל בתור מי שאתה באמת? אולי זה סוג של כישרון משחק שאין לי, שהרי לו היה לי, הייתי מפעילה אותו בחיים ומנסה להיות קצת ביצ'ית, לשחק ברגשות של אנשים, להתנשא… כן – הייתי רוצה להיות מתנשאת אמיתית – פרימדונה כזאת. הייתי רוצה לא לענות לכל מי שפונה אלי, להתייחס בזלזול לאנשים שבאים להתייעץ איתי או לבקש את עזרתי. הייתי רוצה לסרב לאנשים שרוצים לפגוש אותי והייתי רוצה לא לחייך. חיוך אינו מאתגר. חיוך משדר פתיחות וחמימות ונוגד את הפרסונה המתנשאת. אנשים מתייחסים בכבוד לפרסונה המתנשאת. היא נחשקת בגלל היותה בלתי ניתנת להשגה. כן. זה מה שהייתי רוצה להיות – בלתי ניתנת להשגה. אל תהיי כל-כך זמינה, פתוחה, זה לא מאתגר. אבל אם הייתי יודעת לעשות את זה פה, הייתי מצליחה לעשות את זה בחיים.
אז מה זה אומר? האם האנשים ש"משחקים אותה" כאן, משחקים אותה גם בחיים? האם ישירות ואמיתות הם אכן במיעוט? האם העיקר זה המשחק? איזה משחק זה ומה הרווח ממנו?