התיק של האישה הפך מזמן מאובייקט למושג.
זהו מושג המעורר מבוכה אצל גברים, במיוחד אצל אלה שכל רכושם בולט בצורה לא אסתטית דרך הכיס האחורי של מכנסיהם. בשביל גבר תיק זה "תיק", אבל בשביל אישה תיק זה החיים. בפסיכולוגיה מדברים על תיק כאובייקט נשי של הכלה (מהשורש להכיל). אני מכירה אישה שיכולה לא לחזור הביתה שבוע ולא יחסר לה כלום. היא שייכת לסוג הנשים הספונטניות החופשיות, שבאמת יכולות להיקלע למצב בו תוכנית פתאומית תיקח אותן לאיזה צימר בצפון הרחוק. אז בטח שהיא צריכה , מעבר לתיק איפור, גם דאודורנט, תחתונים וספר למקרה שיהיה משעמם
…
נשים מנהלות מערכות יחסים שונות עם התיקים שלהן. זו מסוג התופעות שגברים פשוט לא מסוגלים להבין כי בדרך כלל אין להם תיק ואם יש אז הם נושאים אותו כאילו הם בעונש וזה תמיד נראה כל כך לא טבעי. יש סוג כזה של נשיאה מתחת לבית השחי – כאילו בטבעיות אבל הכי מגושם שאפשר…
יש נשים שתיק עבורן הוא בטחון. נשים אלו תמיד נושאות איתן תיקים ענקיים המכילים כל טוב ותמיד אפשר לסמוך עליהן במקרה שיש לך כאב ראש, שלשול, וסת, זיון לא מתוכנן, איפור שנמרח, איפור שנשכח, אף נוזל, אף סתום , צורך עז בממתק - עצם היכולת למלא כל בקשה וצורך ממלאה אותן סיפוק גדול.
יש גם נשים מינימליסטיות – ארנק, טלפון ומפתחות. התיק הוא קטנטן ונפוח (כי ארנק של אישה יש לו נפח משלו וזה נושא נפרד). יש נשים חסרות מנוחה שמחליפות תיקים לפי הבגד והנושא. יש תיקים ליום ויש תיקים ללילה. אבל יש כמה תיקים ליום וכמה תיקים ללילה. נשים אלה הן גם קפדניות אבל גם קלילות באופיין ולא נקשרות יותר מדי. אין להן בעיה להעביר תכולה מתיק לתיק כל כמה שעות, ואין להן בעיה להתרגל לאחיזה קצת שונה, לצורה שונה – הסטייל: ההקפדה על צבעים והלוק המושלם - גובר על הנוחות שבעצלות….
ויש גם נשים נקשרות. לנשים אלה יש תיק אחד ליום ותיק אחד ללילה. הדבר הכי קשה בעולם בשבילן זה להעביר תכולה של תיק. הן שונאות לקנות תיק חדש כי צריך להתרגל לצורה שלו ולאחיזה שלו ולוקח המון זמן עד שהן מוצאות את התיק המושלם. יש ביניהן ברות מזל שמצאו תיק שהוא מתאים גם ליום וגם ללילה ואז אין צורך להחליף בכלל. נשים אלו שומרות בתיק בעיקר ניירות מסוגים שונים – תזכורות, חשבונות, כרטיסי ביקור, רשימות וקבלות . הבעיה איתן היא שהן כבר לא זוכרות מה יש להן בתיק כי הן לא מחליפות ולא מעבירות ואז אותם ניירות מקבלים עיוותים כתוצאה ממעיכות ולעיתים הופכים בלתי קריאים.
עניין משמעותי נוסף הוא אופן נשיאת התיק. יש תיקי גב שמשאירים את הידיים פנויות אבל מכניסים לאי שקט במקומות צפופים. יש תיקי צד, שאפשר לשאת אותן גם באלכסון כדי שלא יחליקו מן הכתף (במיוחד בחורף על מעיל…) ויש תיקי נשיאה בעלי ידיות קטנות שיש להחזיק ביד כמו מזוודה.
יש משמעות גדולה למיקום של הטלפון בתוך התיק. האם צריך לפתוח רוכסן או אבזם כאשר הוא מצלצל? האם הוא טובע בתחתית של התיק הענק ועד שאת מוצאת אותו הוא הפסיק לצלצל? יש כאלה שפשוט הולכות איתו ביד. ממילא הוא מצלצל כל רגע.
ומה אני? קודם כל, אני שונאת לפשפש. אני נכנסת לפאניקה אם אני לא רואה מיד את הארנק כשאני פותחת את התיק. לכן יש לי תמיד ארנק צבעוני – או אדום או כמו עכשיו –מלונדון - בגוונים של כחול. דבר שני – אני חייבת מיד לראות את המפתחות אחרת אני שוב נלחצת. מכאן ניתן להסיק שאני לא בעלת תיק גדול. מצד שני, אני צוברת ניירת בכמויות כי אני לא מחליפה תיקים והתמזל מזלי הגדול ברומא לפני שנה וחצי למצוא תיק מדהים שמתאים גם ליום וגם ללילה. הוא מתלבש על הגב וכך משאיר לי ידיים לנשיאת סלים מהשוק ולמזלי הוא איכותי מאד ולכן לא אצטרך להחליף אותו בקרוב ולעבור את טראומת ההסתגלות.
הראי לי את התיק שלך ואומר לך מי את.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
