אתמול יכולתי להזדהות עם האופוריה של אוהדי ספורט, כאשר הקבוצה שלהם מנצחת. איזו תחושה נהדרת.

אור כחלון.

עילוי צעיר. שילוב מרגש של חוזק ורכות – השילוב הגברי האופטימלי.  כה צעיר וכה מוכשר – יש תחושה שאין לו כל מגבלה פיזית. כאילו הוא מרחף. לדעתי,הכישרון שלו הוא ברמה עולמית ואם הוא ישחק נכון – באמת השמיים הם הגבול בשבילו.

בכלל נהניתי אתמול בערב. למרות הפרומושן ההיסטרי לטובת המפרסמים. היתה אחלה הפקה. מסמר הערב היה ללא ספק הריקוד של השופטים וההזדמנות שניתנה לרקדנים להיכנס בהם קצת. זה היה משובב לב ממש. בקיצור, טלויזיה במיטבה.

מעבר לזה, הפוש שנתנה התוכנית הזאת לתחום המחול באופן כללי הוא יוצא מן הכלל. איזה אחוז מהצופים היה מוצא עניין בהופעה של הבלט הישראלי לפני כמה חודשים?

לפעמים יש תמורה לאגרה....