אתמול נכנסתי לבלוג של מישהי שהיה לה יום הולדת. ילדה בת 17 שכותבת כך: "מחר היומולדת שלי וזה לא מרגש אותי לא כלום. אולי זה איבד את הטאצ' למרות שאת האמת כבר מאז גיל 14 הפסקתי להתרגש מימי הולדת." חשבתי לעצמי שזה ממש עצוב שילדה בגיל 17 כבר הספיקה להפסיק להתרגש מדברים. חוש הריגוש. שלא יאבד לעולם. הנה אני, היום בת 45 ועדיין מתרגשת כמו ילדה קטנה. ממה יש להתרגש, ישאלו הציניקנים? כולה יום הולדת… . Big deal אני מרגישה שיכולת ההתרגשות שלי קשורה לחיוניות ולאופטימיות שאני מקווה שיישארו לי תמיד. יום הולדת זה יום שבו מוזרמת כמות עצומה של אנרגיות חיוביות הפורצת מתוך כל הברכות והאיחולים שאנשים אהובים מברכים. עצם ההתמקדות שלהם לכמה רגעים בי וברגשות שלהם אלי, באיחולים שהם מקדישים לי, מזרימה אלי אנרגיה מטעינה ומחזקת. אוהבת תשומת לב אני ונהנית להרגיש מלכה ליום אחד! במשך השנים למדתי גם לקבל בהנאה כי פעם הייתי נהנית רק לתת מתנות והיה מאד מביך אותי לקבל. אבל למדתי שהשמחה שבקבלה מחזקת את ההנאה שבנתינה ובכלל - האיזון של החיים מבוסס על תן וקח.

אני מנסה להיזכר איך נראה לי הגיל שלי כשהייתי צעירה… כשאמא שלי היתה בת 45, אני הייתי כבר נשואה. כשאבא שלי היה בן 45 אני הייתי בת 15… כמה זה מוזר שכשאנחנו צעירים נראה לנו שבגיל 30 נהיה כבר עם רגל אחת בקבר… כבר כתבתי על כך שבתוכי אני מרגישה ילדה וזה נכון שהעור כבר לא מתוח כמו שהיה אבל אנשים תמיד אומרים לי שאני יפה ואני חושבת שהם מתכוונים למה שאני מקרינה וזה יותר חשוב. כשאת מקרינה חיוניות ומגלה עניין אמיתי בדברים ובאנשים, נמשכים אליך כמו אל מגנט… והאמת היא שאני אוהבת את עצמי היום יותר מאשר אי פעם. השנים עושות לי טוב והדרך שעשיתי בשנים האחרונות דרך ההתפתחות הרוחנית שלי והביטחון שצברתי, תרמו ליופי הפנימי שלי שמתבטא גם בחוץ. אני אף פעם לא מסתירה את גילי כי אף פעם לא מאמינים לי כשאני אומרת בת כמה אני ואני גאה להיות במקום בו אני נמצאת .

ברכות עצמיות הן מאד חשובות ביום ההולדת כי זוהי התחלה של פרק חדש. כל שנה היא פרק ואני מאחלת לעצמי שהשנה הזאת תהיה בסימן בריאות. אני רוצה להיות בריאה ושהבלוטה שלי תשתקם ולא אצטרך לקחת כדורים לכל החיים ( כמה שכבר נשאר לי….). אני מאחלת לעצמי שהשנה תהיה עוד יותר טובה מקודמתה במישור המקצועי ושאהיה יצירתית ופעילה ושהתוצאות יתבטאו גם בחשבון הבנק שלי כדי שאוכל לנסוע לחו"ל עם המשפחה שלי ועם הבעל שלי ולבד…(כן, 3 פעמים לפחות….). שכולם סביבי יהיו בריאים – במיוחד אבא שלי, שעוד לא כתבתי עליו אבל הוא הגדול מכולם…