לכבוד יום הולדתי כתבה לי חברתי היקרה אילת ברכה. כבר 25 שנה שהיא מברכת אותי ליום הולדתי והברכות מתפתחות איתנו. חברותנו התהדקה במשך השנים. לא תמיד היתה קרובה. אבל, במהלך השנים למדנו לקבל אחת את השניה ולמדנו לתת לפי הצורך – בהתאם לאופן שבו אנו נהנות לקבל (כל אחת בדרכה האחרת).

"לאחרונה מתנגן לו שיר ללא הפסקה: אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה. למתנה היה מצורף דף עם הוראות הפעלה. יש כאלה שלא מצאו את הדף, יש כאלה שלא הבינו את ההוראות. את, יקירתי, (אני), ביסודיות שלך, בחכמה, בהבנה (כאן אני מקצרת – היא , כאמור, מאד אוהבת אותי…), קראת והבנת מצויין והפעלת את המתנה כהלכתה."

יש אנשים שיודעים מגיל צעיר "מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים" ויש אנשים שזרימת החיים מזרימה אותם לכיוונים בלתי מתוכננים אך מזדמנים במקום הנכון וברגע המתאים ואז נוצרת "נסיבה" ואנו מוצאים את עצמנו במקום עבודה מסוים, מקצוע מסוים, זוגיות מסוימת…

אני בחרתי ללמוד את המקצוע של אבא שלי. אמנם זה כבר זרם בעורקי, אבל בחרתי. יכולתי, טכנית, ללמוד בתל-אביב או בירושלים אבל לא עלה בדעתי בכלל ללמוד רחוק מהבית – לעבוד ולהשכיר דירה – אז ירושלים בכלל לא היתה אופציה. אחרי הלימודים השתלבתי בעסק המשפחתי ומצאתי את עצמי במשך הרבה שנים בתור "הבת של". לא מצאתי ביטוי אישי בתוך המסגרת אז פזלתי החוצה ועשיתי כל מיני דברים בחוץ כדי למצוא לעצמי זהות. ידעתי שאני רוצה להשפיע, שיש לי מה לומר בדרכי שאינה דרכו והמזל קישר אותי עם אנשים שרצו את מה שהיה לי לתת. לפני שנתיים אבא שלי החליט לפרוש והיום יש לי החופש לעשות את הדברים בדרכי והדרך מוכיחה את עצמה.