דבר כזה עוד לא קרה לי. עדיין לא החלטתי במי להצביע. אני יודעת שאני לא לבד אבל כאדם החלטי ביסודי, זה מרגיש מאד מוזר. אני מלקטת אינפורמציה מקרית ונאחזת בדברי חוכמה של אנשים שאני מעריכה והולכת ומתגבשת לי דיעה – עד שמישהו ישכנע אותי אחרת...

לא לבחור זו לא אופציה וכמו שמישהו אמר השבוע – מי שלא בוחר, נותן כוח לשלוש מפלגות: ש"ס, מפד"ל וליברמן. בוחריהם בטוח ילכו לקלפי והם יתחזקו על חשבון המפלגות הגדולות, אשר בוחריהם העצלנים יישארו בבית. אין לנו את הלוקסוס הזה. להצביע חייבים. עכשיו השאלה למי.

בדבר אחד אני בטוחה – אני לא רוצה את ביבי – לא בתור ראש ממשלה ולא בשום תפקיד אחר. לכן, האופציה של קדימה היא בעייתית מכיון שאם אולמרט יזכה, הוא ילך באופן טבעי עם הליכוד – אלא אם כן, העבודה תהיה חזקה יותר. הוא הרי יכול ללכת לשני הכיוונים. לכן, למרות שיש אנשים שאני מעריכה בקדימה, ובראשן ציפי לבני, כנראה שאצטרך לתת את קולי לעמיר פרץ, וזאת למרות שאני ממש לא רוצה לראות את הקאובוי הכוחני הזה כראש ממשלה.

לסיכום, אני רוצה את ציפי לבני יחד עם בוז'י – רק לא ביבי..