פעם לא אהבתי חורף. איזה בזבוז- לא לאהוב רבע מהשנה. אני שמחה שזה עבר לי כי היום, בכל עונה, יש משהו שאני אוהבת ואין יותר תקופה שאני ממתינה שתעבור. אולי זה קשור לגיל? היכולת למצות כל דבר כמה שיותר – ואולי לא, כי כשאני חושבת על זה, רוב האנשים נותנים להמון דברים לעבור על ידם. לי דברים לא עוברים על יד – הכל עובר דרכי וזה לא תמיד קל. הקלט רב מהפלט. לפעמים, אני מרגישה כמו מיכל המתמלא עוד ועוד, עד שהוא כמעט עולה על גדותיו. תחושת ההצפה הזאת שבה וחוזרת מדי פעם ולמדתי להכיר בה כחלק בלתי נפרד מאישיותי. הבעייה עם הפלט הוא צואר הבקבוק שאליו מתנקז כל החומר המבעבע בתוכי, בערוצים שונים של הווייתי. שם נוצר פקק שלעיתים פשוט משתק אותי, מרוב שאני לא יודעת במה לבחור, מהיכן להתחיל וכיצד לקבוע סדר עדיפויות לנושאים הבוערים בי. הנטייה הטבעית שלי היא קודם לתת ביטוי לדברים שבאים לי יותר בקלות. בתקופה זו, למשל, זה להעלות צילומים שלי לאתר צילום. כשחזרתי מניו-יורק, פרסמתי מאמר באתר מקצועי וכל אותן חוויות קטנות ואישיות – האנקדוטות הזוטות של הימים המופלאים שביליתי שם, נותרו להם בפנים והצטננו קצת..

כמה מוזר זה, כשאת מתחילה לכתוב ויוצא לך משהו שונה לגמרי ממה שתכננת או ציפית. זה דווקא נחמד....

אז הנה הבליח אפריל הקסום, על רקע שמחה ועצב וגם עצבים משפחתיים האופייניים לימים שלפני פסח. הסדר אצלי השנה. לפחות לא אתקע בפקקים.

חודש טוב לכולם.