כיצד להגדיר את הספר הזה? מצד אחד, הוא מבוסס על סיפור בדיוני של אדם המטייל על ציר הזמן של עצמו אך מאידך, זהו סיפור אהבה נפלא מאין כמוהו שהותיר אותי בסופו עם עיניים אדומות ומסקרה מרוחה.

האמת היא שהצלחת הספר מפתיעה אותי כי כל העניין הזה של מסע בזמן אינו קל לעיכול. גם בגלל המבנה של הספר המחולק לפרקים שכותרתם הוא תאריך וגילאי הגיבורים, שעשויים להופיע בשני גילאים במקביל. צריך להתרגל לזה. אבל כשהתרגלתי, נשאבתי אל תוך הסיפור הדמיוני הזה, כאילו הסיטואציה היא הכי מובנת מאליה, וזו אולי הגדולה של הסופרת – אשר הצליחה להפוך סיפור המבוסס על מדע בדיוני, לנרטיב שהקורא מסוגל להזדהות איתו, כאילו אין דבר משונה בכך שאדם נעלם לו ככה פתאום ומשאיר רק ערימה של בגדים חמימה ומופיע בזמן אחר, ערום לגמרי. הוא אף פעם לא יודע מתי זה יקרה ולכמה זמן וכמובן, שהוא אינו יודע לאן הוא מגיע. מה שכן, הוא נוסע על ציר פנימי – על ציר חייו שלו ולכן הוא נפגש עם זו שתהיה אשתו, כאשר היא בת שש בלבד והוא כבר אדם בוגר. הוא, כמובן, יודע שזו תהיה אשתו ובשלב מסויים בהתבגרותה, הוא מיידע גם אותה. כך אנו נחשפים למוקד של הספר, אשר מפעיל במקביל שני מישורים סותרים, החיים בהרמוניה מלאה: ביטחון מול חוסר ביטחון – ודאות אל מול חוסר ודאות. בצורה מרשימה, למרות חוסר הודאות הבסיסי בחייו של הנרי, חוסר היכולת שלו לדעת מה יקרה לו בכל רגע נתון ואיפה הוא ימצא את עצמו - ישנו ציר מרכזי של ביטחון וודאות לאורך כל הספר וזהו סיפור האהבה בינו לבין קלייר.

איזה סיפור אהבה הוא זה... כמה סיפורי אהבה עוד אפשר לכתוב, אשר ישאירו אותנו פעורי פה ומשתוממים אל נוכח עוצמה שכזו. בכמה צירופי מילים ניתן עוד לרגש אותנו עד דמעות – הדהים אותי לגלות שלמרות חייהם ההזויים והלא צפויים, יש בי תחושת קנאה לאהבה שכזו – גדולה מהחיים שכזו – אהבה של הרומנים הגדולים.

מומלץ בחום.

דיסקליימר:

אני קראתי את הספר באנגלית וכבר שמעתי כמה טענות לגבי התרגום. אין לי מושג איך זה עובר בעברית.