יש שירים שרציתי שיקדיש לי.
יש מילים שרציתי שיכתוב לי.
יש מילים שרציתי שילחש לי באוזן.
אבל הוא שתק.
מה יש בהן, במילים, שאנחנו כל
–כך רוצות לשמוע, כל-כך רוצות לקרוא עלינו ?
למה לא מספיק לנו להרגיש את אהבתם? כאילו המילה הכתובה היא ההוכחה.
הוא היה מהשותקים. לא שהיתה לו בעייה להתבטא
– נהפוך הוא. רק בתחום הזה. זה דור כזה, אמרה לי חברה בת גילו – בני 50 נולדו להורים ששתקו ונשותיהם מזדיינות בדממה. הם פשוט התרגלו לא להיות ורבלים… ולכי תשני הרגלים של שנים… אז התרגלתי גם אני. את המלים הספורות אספתי ומסגרתי במסגרות זהב נוצצות והן ליבו את התרגשותי לאורך זמן. צמד המילים "אני רוצה", למשל – היה נחשק במיוחד….
ולמה פתאום כל זאת?
בגלל קריאה לילית מרגשת של תיאורי אהבה של גבר מאוהב
– מילים ששוות מיסגור, מילים שאפשר להתחמם לאורן, מילים שהייתי רוצה שייכתבו לי….
