אין מה לומר שמבחינת יעילות הוא מנצח – לפי שיטתו היינו מזמן גומרים לסדר את הבית. אבל לא הייתי סובלת את החיים בו….

אני לא מוכנה שיהיה בבית שלי שום פריט סתמי- שום דבר שלא מרגש אותי – גם אם זה שרפרף. (ודרך אגב, קנינו פעם שרפרף מדהים – מצוייר בעבודת יד אי שם בכפר ורדים….כמה אני אוהבת את השרפרף הזה!

זה נכון – אני קרציה. עוד לא המציאו, למשל, את השולחן לסלון שמתאים לסלון שלי. שלא יהיה כבד מדי ולא יהיה קליל, לא גדול מדי- שלא יסתום את החדר, ולא קטן מדי כדי שיהיה נוח…אז בינתיים באופן זמני יש חתיכת דיקט על שולחן קטן מכוסה במפה יפה…..

כשגרנו בדירתנו הקודמת חשבתי שהבלאגן ייעלם כאשר לכל דבר יהיה מקום. טעות. זה כנראה לא עניין של מקום אלא של אופי ואצלינו יש הרבה אופי – חמישה סוגים שונים כאשר רק אחת תורמת לסדר של הבית (וזה לא אני….). הילדה קיבלה את הגנים של סבתא שלה (אמא שלי) וזה מבהיל לראות. אמא שלי היתה אומרת שזה בשביל להעניש אותי. (היא כל הזמן מוצאת לי עונשים). אבל זה לא הנושא הפעם….

אבל בחזרה לנושא שממנו התחלתי - הנושא היום הוא מדפים. כבר המון זמן (שנתיים) יושבת אצלי סקיצה שהכנתי לנגר לארון ספרים בקומה העליונה. ההנדימן הפרטי שלי, בפרץ התלהבות, החליט שהגיעו מים עד נפש ודי לו עם ערימות הספרים והחוברות בכל מקום ושכנע אותי שלא צריך מדפים מעץ – מדפי מתכת תעשייתיים כמו שיש לנו בעבודה זה מצויין, זה מהיום למחר וזה יפה. כל-כך התלהבתי מעצם העובדה שהוא יוזם משהו בבית שויתרתי על הסקיצה והלכתי על זה. זאת למרות שזה מה-זה לא מתאים לאווירה שמסביב…החלטתי להתפשר על העיצוב בשביל הפרקטיות. זאת למרות התנגדותי העזה לתיאוריה שלו כאילו הקומה העליונה פחות חשובה (רק חדרי שינה). ממש לא מקובל עלי- אני רוצה ליהנות בכל פינה בבית. אין, לדעתי, מקום לא חשוב.

מוסר ההשכל כאן הוא ההתפשרות – דבר שאינו קל לי – בין הפרקטיקה לעיצוב. אבל כדי להעלות את הרמה האסתטית של המתקן החדש, אסע לי היום לאיקאה כדי לקנות אביזרי איחסון מדליקים.

לפעמים זה דווקא אתגר יותר גדול להפוך משהו פשוט למשהו יפה וסוף סוף יהיה מקום לדברים – רק שישימו אותם במקום….