חמותי, שהיא אישה חכמה מאד, אמרה לי פעם שהחוכמה האמיתית בחיים היא להרגיש טוב בכל גיל ולהינות מהיתרונות שהגיל מציע. אכן חוכמה גדולה. אני קוראת כאן לאחרונה תהיות בנושא הגיל אצל חברים צעירים יותר ומרגישה, בתור מי שממילא הוכנסה לקטגוריה של נשים בגיל המעבר (moi??? ) יש לי מה לתרום בנושא….

אני התחתנתי מאד צעירה – בגיל 22 . בדיעבד זה נראה מטורף, כמובן, אבל התמזל מזלי (ויש בזה בהחלט אלמנט של מזל) ואני לא מצטערת על בחירה שלי… בגיל 27 נעשיתי אמא ושוב בגיל 29 ובפעם האחרונה בגיל 34. זאת אומרת שבערך 10 שנים הוקדשו בעיקרם לגידול ילדים קטנים. כאשר הגעתי לגיל 40 הרגשתי שהחיים שלי מתחילים, שהגיע תורי להתפתח ואכן כך קורה. לא היה לי שום משבר – נהפוך הוא – רק תחושה של פריחה וזו התחושה המלווה אותי מאז. אני אוהבת את עצמי היום יותר מאשר בכל גיל קודם. אני שלמה עם עצמי ועם דרכי ונמצאת במקום שבו אני מרגישה נדיבה עם חוכמת החיים שלי, עם הניסיון שצברתי – אני שמחה לשתף בתובנות הרבות שאני צוברת. יש בי פתיחות לחדש ואני לא דורכת במקום. יש בי התלהבות – דבר שיש לו נטייה לעבור עם הגיל….אני עוסקת בדבר שאני הכי אוהבת ואני נמצאת בדיוק במקום שבו מתחיל קציר הפירות. כל התהיות של שנות ה – 30 – מי אני, מה אני, מה כבר הספקתי, מה עוד לא הספקתי - מפנות את מקומן לסוג של נחת, סוג של שלמות של בשלות. מסתבר גם, שהבשלות הזאת מתבטאת ביופי המפצה על קמטוטי הגיל.

אז הנה לכם פוסט אופטימי לתחילתו של שבוע – יש חיים גם אחרי גיל 35 והם הולכים ומשתפרים…

קחו לדוגמא את לורן האטון המדהימה...