החבטות הפתאומיות שאני חוטפת בבטן מדברים שמזכירים לי את הדובדבן מאמללות אותי. המון דברים מזכירים לי אותו אבל מפגש עם מישהו קרוב אליו הוא בלתי נסבל מבחינתי.
הערב נסעתי לתומי ומולי נסע חברו ישראל, איתו הוא צועד כל יום בפארק. השעה היתה לקראת חשיכה. ישראל, רואה חשבון במקצועו, מתלבש יפה לעבודה ולהליכה יש לו חולצות טריקו מהוהות כמו זו שלבש. הוא היה לבד באוטו אבל מכיון שאני יודעת איפה הוא גר ומה המסלול ההגיוני מהפארק לביתו, ואני יודעת ,כמובן, איפה גר הדובדבן, בהבזק של שניה חיברתי את כל הנתונים והבנתי שזה עתה הוריד את הדובדבן שלי מהאוטו לאחר צעידתם המשותפת. התגובה שלי היא פיזית - לחץ ממשי בחזה, גל חום שגורם לי להאדים ודפיקות לב מואצות.  גם אתמול היה לי קטע כזה כשעברתי ליד הפרוייקט החדש שמתכנן פיליפ סטארק. עד שהיכרנו הוא לא ידע בכלל מי זה. מאז הוא נהיה מעריץ נלהב. פתאום ראיתי שלטים גדולים של אתר האינטרנט ששלחתי  לדובדבן ממש לפני פרידתנו. זה עדיין כואב. פחות אבל כואב.

רק אותו לא ראיתי ואלוהים רק יעזור לי כשזה יקרה...

 היום זה שמונה חודשים.