חדי העין ביניכם (תראזימאכוס , למשל) בודאי שמו לב לשינויים ברשימות שלי. ביומיים האחרונים עסקתי במיון הפוסטים שלי לקטגוריות. אין לכם מושג כמה נהניתי. זה לא שאני אוהבת במיוחד לתייק אבל אני אוהבת להמציא שמות לתיקים. אוהבת לבחור קלסרים. אוהבת למיין. לא שמתי לב לעובדה הזאת אבל זה נכון, ולא משנה מה אני ממיינת – גרביים, ניירות, בגדים – המיון נותן לי תחושה של סדר ושליטה. זהו לא עניין של מה בכך לאישיות לא מאורגנת כמוני. אנשים ללא תחושת סדר פנימי זקוקים לעזרים חיצוניים כדי לתת להם את תחושת הסדר המרגיעה. כי יש דבר מה מרגיע בסדר. אני מסדרת עכשיו גם את הבית – ממיינת ארונות מבולגנים ומעבר לסיפוק שבעשייה, אני מרגישה יותר קלה, יותר אורירית. תורת הפנג שווי מסבירה את התופעה במונחים של אנרגיה. במקומות של דחיסות ואי סדר ישנה חסימה אנרגטית ובמקום בו יש חסימה יש סטגנציה.

אחת התופעות המאפיינות אנשים לא מאורגנים היא הנטייה לקפוץ מנושא לנושא באופן אסוציאטיבי וכך, כפי ששמתם לב, קרה גם פה – התחלתי ברשימות ועברתי לפנג שווי… לזכותי ייאמר, שאני בדרך כלל יודעת לשחזר את הדרך חזרה לנקודת ההתחלה…

הסדר החדש מאפשר לי לבחון את עצמי מבחוץ. אחרי כמעט 100 פוסטים(זהו פוסט מספר 99), הנכתבים באופן ספונטני, בדרך כלל ללא תכנון מראש, מעניין אותי לראות על מה כתבתי. מה מעסיק אותי – מה יותר ומה פחות. המיון גם עזר לי לראות על אילו דברים עוד לא כתבתי וגילית שיש עוד הרבה דברים שאני רוצה לכתוב. (איזה כיף). אני שמחה להיות במצב שההיסטוריה שלי ארוכה מדי לקריאה מן ההתחלה…כבר אמרתי שאני לא אוהבת להיות חדשה. אפרופו חדשה, איזה כיף לאוורר פוסטים מתחילת הדרך, לפני שהגעתם אלי, אם כי, זה מעניין לראות כמה מכם הגבתם כבר אז!

עניין הקטגוריות מעסיק אותי גם ביומיום – הצורך שלי לאפיין אנשים מולם אני פועלת, כדי לדעת את מיקומי ומיקומם. אחד הדברים הקשים עבורי הוא התמודדות עם אנשים לא צפויים – אלה שאת אף פעם לא יכולה לדעת איך הם יגיבו, באיזה מצב רוח יהיו, מה הדרך הטובה לגשת אליהם… אנשים כאלה מוצאים אותי מהאיזון וגורמים לי אי שקט רב. אולי מאותה סיבה שאנשים לא מאורגנים זקוקים לאנשים מסודרים בסביבתם כדי לשמור על שפיות דעתם….