יש לי התנגדות עקרונית להיות מוגדרת. אני גם חושבת שאני קשה להגדרה בגלל ניגודים רבים באישיותי. אני אוהבת גיוון, מתעבת שיעמום, אוהבת להפתיע- גם את עצמי. פעם אני רכה, פעם אני קשה, פעם קלילה ופעם רצינית, פעם אני קטנונית, פעם נדיבה, פעם אני חזקה ופעם חלשה פעם חדשנית ופעם מיושנת והרשימה עוד ארוכה. דבר אחד ברור מעל לכל ספק –

לא מזמן כתב אמיגו (עליו השלום) פוסט תחת הכותרת "נקבה" – מילה השנואה עלי במיוחד. הצעתי כתחליף את המילה "אישה". לאישה לוקח הרבה זמן להבין שהיא אישה. במשך זמן ארוך מאד היא בחורה. גם בגיל 40 היא רוצה להיות בחורה. האם אפשר בכלל לתאר את הטראומה כאשר בפעם הראשונה מישהו קורא לך "גברת"? Moi? - מתי זה קרה בדיוק? כאילו יש יתרון בלהיות בחורה. כי הרי בחורה היא צעירה, מתוחה, חיננית וריקנית – וככה העולם אוהב אותנו. האמנם? לא אחזור על הדברים שכבר אמרתי בשבחי הבשלות. רק אוסיף ואומר שלמילה "אישה" יש קסם של נחת, קסם של הגשמה.

בתוך המילה הזאת, שהיא בעצם מושג החובק עולם ומלואו, ישנן אינסוף הגדרות. נכתבו אינספור מאמרים וספרים, נכתבו שירים, צוירו ציורים… ובעיקר, המילה הזאת חובקת אצל כל אחת ואחת את העולם הפרטי שלה. עולם מושגים אישי ששורשו במורשת תרבותית, גנטית ואישית/משפחתית. כל אחת תגדיר אחרת את הנשיות שלה אם וכאשר בכלל היא תעלה על הדעת לנסות להגדיר לעצמה משהו כל-כך בנאלי, בדומה לדברים רבים שעליהם אנחנו לא נוהגים לתת באמת את הדעת.

האם אני פמיניסטית? קשה לי מאד להגיד. אני אוהבת לבשל למשפחה שלי ולחברים שלי. זה גורם לי עונג. אני לא רוצה שותפים בבישול – רק שינקו אחרי. נהניתי להיות אמא במשרה מלאה. הנקתי את שלושת ילדי במשך 10 חודשים ולי היה יותר קשה להיגמל מאשר להם. ישבתי בבית במשך שנה עם כל ילד ונהניתי מכל רגע. כשבן זוגי מגיע הביתה, אני נהנית להגיש לו אוכל ואין לי שום בעייה פמיניסטית עם עבודות בית. (יש לי בעייה אחרת – של זמן מוגבל ודברים אחרים שאני מעדיפה לעשות בזמן הזה). אני גם לא סומכת על אף גבר שינקה לי את הבית. אני נהנית כשפותחים לי דלת, מסיטים עבורי כסא, כאשר מגישים לי או עוזרים לי להוריד את מעילי, כאשר משלמים עלי במסעדה – ממש לא פמיניסטי מצדי. מעולם לא הכנת קפה לגבר במסגרת תפקיד. לא הייתי מזכירה ואף פעם לא היה לי בוס. ההישגים שלי בתחום עבודתי הם לא פחות גבוהים מאלו של גבר ואולי אפילו יותר וזאת בגלל שאני אישה ובגלל שאני יודעת להפעיל את הנשיות שלי לטובתי. זהו סוד שלא מדברים בו – סוד שבשתיקה של נשים חכמות – שחיוך קטן מעיד על ההכרה בקיומו ובתוצאות שהוא מביא.

איזו מן אישה אני? חלק מכם כבר השתמשו בסופרלטיבים שונים בהקשר – כל אחד לפי מה שמדבר אליו וזה מעניין מאד לקבל פידבקים מאנשים שלא מתייחסים התייחסות פיזית אלא מהותית, שהיא בעלת ערך גדול יותר בעיני. במבחן לבדיקת תכונות נשיות וגבריות בדיאבלוג יצאתי שווה בתכונות נשיות וגבריות – מה שמגדיר אותי כאנדרוגינוס….אולי זה הכי קרוב למה שניסיתי לומר בהתחלה- פעם אני נשית ופעם גברית – פעם כנועה ופעם שתלטנית, פעם החלטית ופעם מתלבטת, פעם יוזמת ופעם פאסיבית, פעם נמרה ופעם חתולה.

האישה רוצה יותר מכל להיות פשוט מה שהיא רוצה…