הדברים הכי מעניינים קורים לי בין לבין - דרך אגב, ללא תכנון, בגלל הנטיה שלי תמיד לסטות מדרכי ומתוכניותי.

וכך היום, בתום פגישה, מצאתי את עצמי במדרחוב של נחלת בנימין. שנה לא הייתי שם. השעה היתה אחרי שתיים. מעט אנשים ואני מתהלכת בנחת בין הדוכנים ונהנית, כמו תמיד, מאנשים שעושים דברים במו ידיהם. פטפטתי עם  בחורה המציירת ציורים נאיביים מקסימים - ממש כמו ציורי ילדים- עם אותה רעננות ותום שציירים מקדישים את כל חייהם כדי לשחזר ללא הצלחה.

קניתי לי זוג עגילים אדומים שהתאימו בדיוק לצבע המגפיים שלי. היוצרת היתה מאד חביבה - שאלה אותי מאיפה אני בארץ וניסתה להתאים לי דבר מה. באמצע היה לי טלפון וחשבתי שהיא בטח חשבה שאנצל אותו כדי להמשיך בדרכי אבל בכוונה נשארתי שם ובסוף, כאמור, רכשתי ממנה זוג עגילים.

באלנבי חיכיתי לשירות ולפתע, במדרכה מולי, אישה זקנה ובלויה, ממש מתוך Les Miserables הורידה את המכנסיים ואת התחתונים - כך באמצע הרחוב והתעסקה שם במשהו. הזזתי הצידה את מבטי. עד כמה נמוך אפשר לרדת. זה היה כל-כך עצוב.

בשירות אחרי עלה חבר של הנהג. למדתי שאפשר לעשות כסף טוב ברומניה מלמכור ברווח נאה סיגריות שקונים בדיוט פרי.

כל יום לומדים משהו חדש.