הבוקר קיבלתי הסבר לפוסט הקודם. לפעמים אתה צריך שמישהו יעשה לך פוקוס – ממש כמו בעדשה של מצלמה. את ההסבר קיבלתי ממיכאל הנדלצלץ במוסף הספרים של הארץ. הוא חדד עבורי נקודה מאד משמעותית- נקודה שמזמן לא חשבתי עליה אבל מדי פעם היא מופיעה אצלי במרכז העדשה: BEING.

אפשר כמובן להגיד: להיות, אבל יש משהו במילה הזאת באנגלית – יש בה כוח מיוחד.

אתמול קראתי לפוסט שלי "בין לבין" – בין עשייה לעשייה, בין פגישה לפגישה, בין מקום למקום – ובעצם תיארתי חלל (void) של הוויה נטו. מן חור כזה שבו אני לא עסוקה בעשייה כלשהי. אני לא עסוקה בכלל. אני מתבוננת, זורמת, חווה את המראות המקריים הנקרים בדרכי. כתבתי על זה כי פתאום הבנתי כמה זה נדיר אצלי, ראוי ציון, ראוי לכתיבה, כשבעצם על מה כתבתי? על כלום…..ומה זה הכלום הזה? אולי זה החיים עצמם, כמו שנאמר:

אם אתה לא עסוק אתה לא קיים. כל אחד ואחד מאיתנו יודע זאת. כל היום אנחנו עסוקים – כאילו שעצם הקיום שלנו נמדד במספר שעות העבודה. היתה לי שיחה עם הבן הגדול שלי. הוא אמר שאין לו זמן לכלום ושחבל שאין עוד שעות ביום. צחקתי נורא. הוא ילד היפר-אקטיבי שלא יכול לשבת שניה. אם אין לו משהו מוגדר לעשות – הוא נרדם, כי הוא לא יכול לשבת בחוסר מעש. אז אם היה לו עוד זמן, גם אותו היה ממלא. נשמע מוכר למישהו? לי כן.

בשנים האחרונות, עם התעמקות העיסוק שלי בענייני תודעה ומה שמעבר, הבנתי על עצמי שאני לא מכירה כמעט מצבים של being מרוב שאני עסוקה ב- doing. באופן לא מפתיע, אני מנסה לארגן לנו חופשה בסיני לפני פסח וכל מה שאני רואה מול עיני זו תמונה שבו אני יושבת על כסא נוח ובוהה אל הים, מתמסרת לשמש, קוראת, שותקת עם עצמי, שומעת מוסיקה, חושבת… ככה זה גם בלונדון – בלב הכרך הסואן, אני הולכת לאיבוד. לא אמא של, לא אשתו של, לא כלום. אף אחד לא מכיר אותי, אף אחד לא מחפש אותי ושם אני במיטבי. משוטטת לי בלי שום מטרה מוגדרת, מאפשרת לעצמי להיכנס לכל רחוב, סמטה, חנות, לכל פארק שנקרה בדרכי. בפארקים אני יושבת מתחת לעץ. רצוי בגרין פארק האהוב עלי במיוחד. יש לי רומן מיוחד עם עצים. אולי אכתוב על זה פעם….לא מזמן מצאתי את עצמי מול מלון ריץ ופשוט נכנסתי והתישבתי על כורסא בלובי כדי לספוג את האווירה של המקום. הסתכלתי על כל פרט ופרט – החל מעיצוב הכיסאות, דוגמאות השטיחים ובמיוחד התמקדתי באנשים. במסגרת אי העשייה, peoplewatching זה אחד הדברים האהובים עלי- אני ממציאה חיים שלמים לדמויות העוברות מולי….