אתמול ביקר אותי חבר שלא ראה אותי מזמן. "הסתפרת"? הוא שאל אותי, "לא - השמנתי" עניתי לו. איזו תשובה מפגרת. אבל זה המחיש לי את המצוקה שבה אני נמצאת בזמן האחרון. אני מרגישה שאני נראית כמו פילה. אני אהיה ישרה ואומר שאני לא נראית כמו פילה. אני גם לא מאד שמנה אבל אני שמנמנה וזה אחרי שעליתי את ששת הקילוגרמים שירדתי בקיץ שעבר. לראשונה בחיי יש לי ידיות אחיזה משני צידי הטבור. מותני הצרות ומעוררי הקנאה  התעבו ללא היכר. הירכיים שלי משתפשפות אחת בשנייה ואני פשוט לא יכולה לסבול את את זה.

נו, תגידו, כמו שאומר לי הבנזוג בעל משמעת הברזל - מה הבעייה?? אז תעשי דיאטה ותרזי.... פשוט וקל. הכל אני יודעת ואף ניסיתי בעבר וגם הצלחתי אבל הפעם משהו תוקע אותי. כל בוקר אני קמה בכוונות רזות ועד סוף היום מזדחלת הפילה מתחת לעורי. לזכותי ייאמר שאני לא ממשיכה להשמין אבל גם לא יורדת. תקועה. שונאת את זה. לא יודעת כבר מה ללבוש כדי להיראות טוב. תמיד הבלטתי את המותניים. עכשיו זה לא נראה לי יפה. גם את הזרועות המתנפנפות אני מרגישה צורך להסתיר מתחת לשרוולים, שלא לדבר על כך שאני לא הולכת לים. הכי נורא זה שיש לי ים של אירועים. גם מחר יש חתונה ומחרתיים בר מצוה ואני לא מרגישה יפה, שלא לדבר על סקסית -  בשום בגד....

אוף....